[קלח, א]
לדוד אודך בכל לבי -
בנעלם.

נגד אלהים -
הם הדיינים המקיימים משפטי אלהים בארץ.

אזמרך -
בגלוי.

[קלח, ב]
אשתחוה -
יש אומרים:
כי היכל קדשך - השמים וזה רחוק, בעבור אשתחוה.

והנכון: שהוא המקום שהיה שם הארון, מצאנו בכל ספר כל שמך בקמץ חטף, על כן לא דבר נכונה המפרש שאמר כי הגדלת על כל בחולם. והפעול שמך ותחסר וי"ו ואמרתך.

והנכון בעיני: כי יש לשם הנכבד שמות תואר, כמו: אדני הקמוץ גם אלהים ואל שדי רק שם העצם הוא הנכתב ואיננו נקרא, הוא הנכבד והנורא על הכל וזה השם לא נודע, עד שבא משה אדונינו והשם אמר לו זה השם וזה הוא ואודה את שמך - שהוא שם העצם.

והנה הטעם כי הגדלת על כל - שם שיש לך שהם שמות התואר השם הנכבד שאמרת.

[קלח, ג]
ביום, תרהיבני -
תחזקני.

עוז -
פעול והנה מלת תרהיבני יוצאה לשנים פעולים.

[קלח, ד]
יודוך -
טעם שמעו אמרי פיך - שמשחתני להיותי נגיד ועמים ישרתוני.

[קלח, ה]
וישירו -
לא יהיה להם שירות חשק, או שירות מלחמות, רק שירות בדרכי השם ולספר מעשיו.

[קלח, ו]
כי -
אז יתברר להם כי השם אף על פי שהוא רם על הכל, הוא רואה השפל כמוני שהייתי בתחלה רועה צאן וטעם רואה שיושיעני.

ומלת יידע –
מהכבד, כמו ייטיב ונפתח הדל"ת בעבור אות הגרון.

ממרחק -
ממקום רחוק כגבוה שמים מעל הארץ.

ומלת יידע –
ילמדנו דעת שייסרנו, כמו: ויודע בהם את אנשי סוכות:

[קלח, ז]
אם -
הנה ידעתי כי אתה רם ותראה השפל, על כן אדע אם אלך בקרב צרה אדע שתחייני.

ואיך תחייני?
שתשלח ידך הנטויה ותושיעני.

על אף אויבי -
אמר רבי משה:

אף על אויבי.

ולפי דעתי: שהוא כמשמעו, על אף אויבי כמו להכעיסם, והטעם בעל כרחם.

[קלח, ח]
ה' יגמר -
חפצי בעדי או יגמור מעשי והנה הוא חסר, כמו תשכח ימיני והנה חסדך לעולם עומד, ואני מעשה ידיך, אם כן לא תרפני.

ומלת תרף –
מהבנין הכבד כדרך למעשה ידיך.