[קמז, א]
הללויה -
דברי המשורר בדרך נבואה ישבח השם בראותו בחזיון, כי השם יבנה ירושלם ויקבץ נדחי ישראל.

ומלת זמרה –
שם הפועל, כמו: ליסרה אתכם והה"א נוסף כי ישרת בעבור אחר, כי טוב זמרה אלהינו כי נעים וכי נאוה - מגזרת תאוה כאשר פירשתי, שהמלה לבנין נפעל כמו וכל נעשה במרחשת.

[קמז, ב]
בונה, יכנס -
כמו: לך כנוס את כל היהודים.

[קמז, ג]
הרופא לשבורי לב -
הם אבילי ציון

ומחבש -
כמו: לא זורו ולא חובשו.

ור' יצחק הספרדי אמר:

כי לעצבותם כמו לשון ישמעאל וכמוהו: ידיך עצבוני.

ולפי דעתי: שהוא כמו נגעם, שהנוגע בעצב גדול בעבורם.

[קמז, ד]
מונה -
בעבור שהזכיר נדחי ישראל שהם מפוזרים בכל הארץ, הזכיר כנגד זה: מונה מספר לכוכבים שהכוכבים הם מפוזרים בגלגל העליון והוא ידעם כולם, והנה יהיה הפרש בין מנין ומספר כי מספר הוא הפרט ומונה מספר הכל קרוב מגזרת מנין.

לכולם שמות יקרא -
והטעם כמו: איש לא נעדר וזה אמת ונכון.

[קמז, ה]
גדול -
אמר: מונה מספר לכוכבים כנגד ולתבונתו אין מספר.

[קמז, ו]
מעודד ענוים -
הם השפלים והם נדחי ישראל.

משפיל רשעים -
הם מלכי העמים שהיו תחת ידי ישראל.

[קמז, ז]
ענו -
דברי המשורר לישראל, כמו וענית ואמרת.

ויש אומרים:
כמו קול ענות, וענתה שמה כימי נעוריה בעבור כתוב בכינור.

[קמז, ח]
המכסה -
הטעם שהוא מראה גבורות בכל זמן, כדרך: עושה גדולות ואחריו כתוב הנותן מטר.

וטעם המכסה –
כי עצם השמים לטוהר.

המצמיח הרים -
שהם יבשים וחזקים.

[קמז, ט]
נותן -
הזכיר הבהמה, שאין לה לב לתקן מזון לנפשה.
והזכיר מהעוף לבני עורב - כי חכמי הגוים אומרים, כי אבותם יעזבום בהולדם.

[קמז, י]
לא -
הטעם אין חפץ השם בגבורה רק ביראתו, כמו: התתן לסוס גבורה.
וטעם: בשוקי הוא הרוכב.

[קמז, יא]
רוצה -
הטעם כי השם נותן לחם לכל בשר ולא בעבור גבורתם.

ובני עורב –
לעדים נאמנים.

[קמז, יב]
שבחי -
זה לעתיד כי העיר חזקה שיפחד האויב לבא עליה.

ומה הוא החוזק?
שברך בניך - שהם רבים בקרבך.

[קמז, יד]
השם -
הטעם אם תשכבו לבטח עם שובע גדול.

[קמז, טו]
השולח -
כאשר הזכיר חלב חטים הזכיר סבתו והיא שאמירתו היא גזרתו.

ירוץ דברו -
הטעם כפול, או על דרך ועל העבים אצוה מהמטיר, כן צוה להמטיר.

[קמז, טז]
הנותן -
בעתו כי בהיותו רב בימי החורף, אז יהיה חלב חטים בימי הקיץ.

[קמז, יז]
משליך קרחו -
כמו הקרח הנורא.

[קמז, יח]
ישלח, וימסם -
השלג והכפור והקרח וישב רוחו מהבנין הכבד הנוסף, מגזרת רוח ה' נשבה בי, מהבנין הקל.

[קמז, יט]
מגיד דבריו -
הטעם הגיד דבריו הם המצות ליעקב.
וכן פירוש: חקיו ומשפטיו, כי הם סבת רדת הגשם בעתו, ככתוב בפרשת והיה אם שמוע תשמעו אל מצותי ונתתי מטר ארצכם בעתו.

[קמז, כ]
לא -
הטעם שלא נתן תורתו רק לעמו לבדו שהבדילו להיות לו לעם סגולה, וחתם המשורר כאשר החל.