[יח, א]
למנצח -
טעם לעבד ה' כי הוא משמר דרכיו, כמו: שמרתי דרכי ה', יגמלני ה' כצדקי, וזאת השירה חברה בהשבע אנשיו שלא יבוא עמהם עוד למלחמה, והזכיר עם אויביו שאול.

[יח, ב]
ויאמר -
מלת רחמים בכל המקרא מהבנין הכבד.

וארחמך -
מבנין הקל ואיננו פועל יוצא, על דרך: בני יצאוני יצאו ממני חזקתני חזקה ממני וזה אבקש רחמים ממך.

ויש אומרים:
כמו תרגום אהבך.

[יח, ג]
ה' סלעי -
דרך משל, כאדם שהוא במקום גבוה ולא יפחד מהשפל ממנו.

[יח, ד]
מהלל אקרא ה' -
בקראי אליו בתהלות מיד אושע.

[יח, ה]
אפפוני חבלי מות -
כמו צירים וחבלים ועל כן הוא בשלש נקודות להפריש בינו ובין חבלי מנשה.

ונחלי -
דמה האויב למים, כמלך אשור את מי הנהר, אזי המים שטפונו.

אמר רבי יהודה הלוי:

מ"כ כי בליעל דרך תפלה אל יעלה והוא האויב וחבלי דרך משל לחבלות המות.

[יח, ז]
בצר לי, מהיכלו -
השמים שכל גזירותיו כתובות וחתומות שם.

[יח, ח]
ותגעש -
הזכיר הארץ וההרים בעבור היותם עומדים ואין להם תנועה, וזה משל שיתגעשו כל שונאי דוד מפני חרון השם, ואילו היו חזקים כהרים.

[יח, ט]
עלה -
כמו: תשלח חרונך וככה והיתה לשרפה מאכלת אש והטעם המות.

[יח, י]
ויט -
הטעם שתרד הגזירה על האויבים מן השמים, מאת השם הנכבד.

[יח, יא]
וירכב -
דרך משל, והטעם: רדת הגזירה במהירות בלי התמהמה ועיכוב.

[יח, יב]
ישת -
בשאון גלי הים יתגעשו מימיו וירבה האיד העולה, על כן יולד שם חשך, וזה הוא חשכת מים עבי האד כאשר יהיה עב והוא הענן.
והטעם רדת הגזרות ואין אדם רואה אותם.

[יח, יג]
מנוגה -
טעם עביו עברו עברו החוק הידוע ברוב.

ברד וגחלי אש -
הוא כדמות ברזל השורף, גם ממית ברוח.
והטעם היראה והפחד בלב האויבים כשמוע קול הרעם.

[יח, יד]
וירעם -
המם שרש והזכיר פעם שנית ברד וגחלי אש להתחברם רגע אחד.

[יח, טו]
וישלח חציו -
ומלת רב פעל עבר מפעלי הכפל על משקל: כי אם תם הכסף והוא מגזרת ורובו והנה רב כנגד וישלח.

[יח, טז]
ויראו אפיקי מים -
המקומות החזקים והטעם לגלות סתר הקמים על דוד.

והלל אומר:

יתכן להיות הטעם דרך אחרת, כי השם ירעיש את הארץ כאשר ירצה.

והטעם שיסירנה ממתכונתה ויוריד המים מן השמים, ומי שיש לו כח לעשות ככה יצילני.

[יח, יז]
ישלח ממרום -
או מלאכו ויקחני מאלה שהקיפוני.

ימשני ממים רבים -
כנגד ונחלי בליעל.

[יח, יח]
יצילני -
נראה המשל במים שהוא איבי תחסר מלה שהוא עז.

[יח, יט]
יקדמוני -
כנגד קדמוני מוקשי מות.

[יח, כ]
ויוציאני למרחב -
הפך בצר לי אקרא ה'.

[יח, כא]
יגמלני -
דבק עם אשר לפניו וכל זה עשה שיגמלני כצדקי.

כבר ידי -
על דרך: בתום לבבי ובעבור היות רוב המעשים בידים, הזכיר עמהם בור כדרך ובנקיון כפי.

[יח, כב]
כי שמרתי -
מצות עשה ומלת דרכי תשמש אחרת עמה.

ולא רשעתי -
מדרכי אלהי מצות לא תעשה.

[יח, כג]
כי -
לא אשכח משפטיו וזה טעם לנגדי.

[יח, כד]
ואהי תמים -
כמו: תמים תהיה.

ואשתמר מעוני -
כמו: מענה לב.

[יח, כה]
וישב -
הזכיר כבור ידי לנגד עיניו - כנגד כי כל משפטיו לנגדי.

[יח, כו]
עם החסיד יראה חסדיו, גבר -
תואר ואיננו סמוך.

תתמם -
מובלע תי"ו שלישי, כמו תתחזק.
והטעם יראה פעלך שהוא תמים, או אתה תמים דעים.

[יח, כז]
עם נבר -
מפעלי הכפל כמו נקל ונמס.

תתפתל -
כמו: נפתולי אלהים על דרך תלחם עד שתנצחנו.

[יח, כח]
כי, עני - הפך עקש.

ותושיע - הפך תתפתל.

והזכיר עם –
כי פלא הושע עם גדול מתשועת איש אחד.

והזכיר ועינים רמות –
ואינם רואות בלילה.

[יח, כט]
כי -
הזכיר כי אתה תאיר נרי והוא משל למזלו הטוב.

[יח, ל]
כי, ארוץ -
כמו ארצץ וכמוהו מרוצתם.

ויש אומרים:
ארוץ אחרי הגדוד כדרך ארדוף, שימצא עם אחרים ופעם לבדו.
והטעם כי בך לבדך אנצח רבים.

וטעם בך –
עמך או בשמך שאקרא.

[יח, לא]
האל -
הטעם שהוא תקיף ולא יעשה עול רק תמים דרכו. וכבר אמר ואמרתו אין דופי בה ושמץ כי היא צרופה שהוא יהיה לעולם מגן לחוסים בו.

[יח, לב]
כי -
ואין עומד כנגדו שלא ימלא אמרתו, כי אין אלוה בלתו.

[יח, לג]
האל -
וכאשר הוא אל תקיף אזרני חיל, מתוקפו וכאשר דרכו תמים, כן נתן דרכי תמים וטעם ויתן כי מאתו יסוב הטוב.

[יח, לד]
משוה -
בעבור שהזכיר דרכו, הזכיר רגלי.

ומשוה -
כמו שוה, או כמו: שויתי ה' לנגדי תמיד.

ויעמידני -
שלא אכשל.

[יח, לה]
מלמד -
מרגיל למודי הרע למוד מדבר.

ונחתה -
כל אחת מזרועותי, כדרך: בנות צעדה עלי שור והנו"ן שרש, כמו: ותנחת עלי ידך.

ויתכן להיות ונחתה כמו נחת הוא ואות הנו"ן לבנין נפעל ויחסר בית מזרועותי, כמו הנמצא בית ה'.

[יח, לו]
ותתן -
הזכיר וימינך - כנגד המלמד ידי למלחמה וזאת הענוה ששמת בי היא תגדלני ותעצימני והנה תרבני, כמו: על כל רב ביתו.

[יח, לז]
תרחיב, קרסולי -
כתרגום: אשר לו כרעים.

וטעם תרחיב –
בעבור.

[יח, לח]
ארדוף -
ולא אשוב מאחריהם.

[יח, לט]
אמחצם, קום -
שם הפועל כאשר יפלו.

[יח, מ]
ותאזרני חיל -
נתת כח לאברי גופי לסבול טורח המלחמה.

[יח, מא]
ואויבי נתתה -
כאילו אמר נתתה לי עורף.

אויבי -
בנוסם כמו: ידך בעורף אויביך.

[יח, מב]
ישועו, על ה' -
כמו אל ה', כמו: ותתפלל חנה על ה'.

[יח, מג]
ואשחקם, אריקם -
כמו: ורקות בשר אע"פ שהיה ראוי להיות הקוף דגושה.

[יח, מד]
תפלטני מריבי עם -
הם ישראל, רמז לשאול על כן אחריו: עם לא ידעתי יעבדוני.

[יח, מה]
לשמע, ישמעו -
כדרך וישמע שאול יתחברו.

יכחשו לי -
והטעם שיכחשו לי - שהיו מתהללים בגבורתם, כנגד גבורתי, כמו: ברוב עזך יכחשו לך אויביך.

[יח, מו]
יבולו -
כמו: נבול תבול.

ויחרגו -
כתרגום: חרגת מותא ואין ריע לו במקרא.

ממסגרותיהם -
מארמוניהם הנשגבים שיסגרו בהם מפחד.

[יח, מז]
חי -
הטעם כי חי צורי לעולם ולעולם יהיה רם אלהי ישעי, על כן לא אפחד.

[יח, מח]
וידבר -
כמו: כעדר בתוך הדברו.

[יח, מט]
מפלטי מאיבי -
יש אומרים:
שאול ואנשיו.

אף מן קמי -
הם גויי הארצות.

מאיש חמס -
מלך פלשתים כי רחוק הוא שיאמר על שאול מאיש חמס.

גם יתכן להיות:
רמז לשאול כאשר אמר: מרשעים יצא רשע.

[יח, נ]
על כן אודך -
בפי כי הגבורה שלך היא.

[יח, נא]
מגדל -
ולשמך אזמרה שהוא מגדיל.