[כג, א]
מזמור לדוד ה' רועי לא אחסר -
זה המזמור נכבד ודמה עצמו כשה שמשענתו על הרועה, והנה השם הוא הרועה אותי, על כן לא אחסר כל.
והטעם לא יחסר לי מה שאני צריך כדרך מלא.

[כג, ב]
בנאות -
הטעם שימצא הדשא ויהיה שם נוה קרוב שלא ייגע בהרים, בעת שתרבץ השה.

על מי -
הזכיר המים.

וטעם מנוחות –
הפך נחל שוטף.

[כג, ג]
נפשי -
הזכיר כי הרועה לא ידפקנו להוליכו ממרעה אל מרעה בניחוץ רק נפשו ישובב בשובה ונחת.

וטעם במעגלי צדק –
שלא יוליכנו על גבעות ועל עמקים וכל זה לא למעני הוא עושה רק למען שמו, למען ספר שמו בכל הארץ, כי הוא רועה טוב ורחמן אין כמוהו.

[כג, ד]
גם -
הטעם אם תקראנה גזירות השמים שהשם גזר מימי קדם לבוא רעה בעולם, וידמה הרעה לגיא צלמות לא אירא רע - לא אירא שרע יהיה לי, כי שבטך יראה לי הדרך עד שאצא וזה השבט והמשענת בה יתנחם לבו.
והטעם כאשר תבואנה שנת רעה לעולם, השם יסבב סבות לחוסים בו לחיותם ברעב ולהציל ממות נפשם, והטעם מות שאיננו כדרך התולדה, כמו מתי מלחמה ומגפה.

[כג, ה]
תערך, נגד צררי -
כנגד בגיא צלמות, על דרך מעוף צוקה.

והנה השלחן –
כנגד הדשא

וכוסי רויה –
כנגד על מי מנוחות.

ורויה -
תאר השם, כמו אשה חכמה ומרוב דשן, המטעמים שהם על השלחן ראשו מדושן, כאילו הוא בלול בשמן רענן.
וטעם זה המזמור על עבדי השם העוזבים תאות העולם והם שמחים בחלקם ויחשבו כי לחם ומים כנגד כל תענוג המטעמים, כי מחשבתם ולבם על תענוגי העולם הבא, על כן יניחו תענוגי רגע בעבור תענוג עולם, על כן אמר: אך זאת כל מחשבתי וטעם ירדפוני - כל כך ארגיל עצמי לעשות טוב וחסד.

טוב לנפשי,
וחסד עם אחרים ללמדם ולהורותם לעבוד את ה', עד שיהיה לי חוק, כי אילו רציתי להניח הטוב רגע אחד, הוא היה רודף אחרי.

וטעם ושבתי –
פעם אחר פעם, כדרך: כלה שב במרוצתם.

ויש אומרים:
כמו ושקטתי מגזרת בשובה ונחת תושעון והנה הטעם כי לעולם אעשה טוב וחסד כל ימי אשב בבית השם, להכיר מעשיו וזאת היא התפלה באמת, כי אז יתבודד מבני אדם.