[לא, א]
למנצח, בך ה' חסיתי אל אבושה לעולם -
נתנו לאחד מהמשוררים לנגן.

[לא, ב]
בך -
טעם כי אויבי אנשי חמס הם לי חנם.

[לא, ג]
הטה -
דברה תורה כלשון בני אדם, כי הנוטע אזן ישמע מבלי אזן.

לבית מצודות -
מקום גבוה שלא יפחד בו מהאויב.

[לא, ד]
כי סלעי -
כנגד צור מעוז

ומצודתי -
כנגד בית מצודות.

וטעם תנחני –
בעבור כי ההליכה בהר בעבור גבהו קשה.

וטעם תנהלני –
לאיטי:

[לא, ה]
תוציאני מרשת -
אלה טמנו לי.

ויש אומרים:
כי כמו זאת.

[לא, ו]
בידך -
הטעם שלא יוכל האויב לקחתה ובעבור שנתנה לפקדון, הזכיר ה' אמת, בעבור הפקדון.

וטעם ה' –
שלא יוכל בעל כח לאנסו.

[לא, ז]
שנאתי השומרים -
הניחוש והקסם אי זה יום יצא למלחמה, כי בטחונו על השם לבדו.

[לא, ח]
אגילה -
והנה אם גברה ידי לא אשמח רק בחסדך.

[לא, ט]
ולא הסגרתני -
מגזרת סגירה, כאדם נסגר נתון למוסרה.

במרחב רגלי -
שילך למקום שיאהב, הפך הסגרתני.

[לא, י]
חנני -
יתכן, שטעם העמדת - כי אני אשמח בחסד שעשית עמי בימים שעברו ולא הסגרתני, רק עתה צר לי מאד ולא מרחב.

רבים פירשו:
שזה המזמור על חולי שקרהו.

טעם עששה בכעס –
בעבור היות כעס האויב עלי עששתי כולי, כאילו עש אכלני ודימה היגון שהוא בלב לחום הגוף.

וטעם עוני –
שהמאכל הרואה החולה יתעבה, כל אכל תתעב נפשו.

וטעם נפשי –
הנפש המתאוה שכחה נטוע בכבד וככה הכתוב, או הנפש האוכלת.

ובטני –
רמז לקרב העליון ששם המאכל, והנה הטעם כי כח הגוף חלש, כבגד אכלו עש.

[לא, יא]
כי כלו -
בחסרון המאכל דרך משל, והזכיר העצמות שהם מוסדות הגוף.

[לא, יב]
מכל -
הזכיר כי מפאת צורריו תבא לו חרפה.

ולשכיני מאד -
היה חרפה להם, בעבור שהם קרובים אליו.

נדדו ממני -
כאדם שיברח מראות חלי קשה ודבר מגונה ונמאס למראה.

[לא, יג]
נשכחתי -
שאדם לא יזכרני ככלי אין חפץ בו, כאשר יאבד לא יבוקש.

[לא, יד]
כי -
יתכן היות נשכחתי מפאת השם, בעבור שלא יושיעני כאילו שכחני, בעבור שאמר אחר כן: כי שמעתי דבה רעה שיוציאו עלי שיפחד ממנה כל השומע, או טעמו להיות לי מגור מכל סביבי.

בהוסדם -
מגזרת סוד.

[לא, טו]
ואני -
אף על פי שיחשבו האויבים ששכחתני, אני בך אבטח ואודה כי אתה אלהי.

[לא, טז]
בידך -
כנגד השומרים הבלי שוא, כי עת ישועתי בידך לבדך הוא.

[לא, יז]
האירה -
מלת על כמו אל, כמו: ותתפלל על ה'.
כמו: יאר ה' פניו, כי ההוה במצוק כיושב בחשך על כן האירה.

[לא, יט]
תאלמנה -
בעבור שהזכיר למעלה כי שמעתי דבת רבים והנה עתק, כדרך: וידבר אתם קשות והנה יחסר דבר.

וטעם צדיק –
כמוני.

[לא, כ]
מה -
ואלה הדוברים עתק לא ידעו הטוב שצפנת ליראיך, וכבר עשית כמה טובות בגלוי לחוסים בך, וזה טעם נגד בני אדם.

[לא, כא]
תסתירם -
וככה כל יראיך תסתירם, וסתרם הוא שתסתיר פנים מאנשים מעותים.

מרכסי -
מגזרה והרכסים לבקעה.

ויש אומרים:
תסתירם בסתר -
שיראו פניך מריב לשונות.

ויש אומרים:
בסתר אפך וכעסך מהם, בריב לשונות כי דבת רבים.

[לא, כב]
ברוך ה' -
יש אומרים:
כאילו הייתי בעיר מצור או אז אומר: בעיר מצור ברוך ה'.

[לא, כג]
ואני נגרזתי -
מגזרת גרזן, שהוא כלי להרוג בו.

ויש אומרים:
שהוא הפוך וכאשר אמר עיניך, אמר שמעת.

[לא, כד]
אהבו -
לשון צווי, כמו אחזו לנו שועלים.

אמונים -
תאר, כמו: פסו אמונים.

על יתר -
הנותרים מאנשי הגאוה.

ומלת לעשות, לתקן הסבות, כמו: וימהר לעשות אותו.
ויתכן היות גאוה חסר בי"ת, גם יחסר מלת מעשה כאילו אמר: ומשלם על יתר עושה מעשה בגאוה.

[לא, כה]
חזקו -
אמר לחסידים אהבו, בעבור גודל מעלתם ולמיחלים חזקו.