ראב"ע תהלים פרק לה
[לה, א]
לדוד ריבה ה' את יריבי -
יריבי -
יש אומרים:
שהוא הפוך כמו אם שוב תשובו, אם שוב ישיבני ה'.
והנכון בעיני: שהם שנים שרשים.
[לה, ב]
החזק -
הטעם כי
המגן והצנה שאקח למלחמה אין משעני עליהם, רק עליך שתחזקני ותחזק מגיני.
[לה, ג]
והרק -
כאילו אתה הוא שתריק
החנית.
וסגור -
לסגור עליהם שלא ישיגוהו ברדפם אחריו.
אמר -
כי התשועה תהיה מהשם.
[לה, ד]
יבושו יסוגו אחור -
כמו יכונו מבנין נפעל, כי אילו היה מבעלי הנו"ן היה כמו:
יפלו בלב אויבי המלך.
[לה, ה]
יהיו -
יתכן שידחה הרוח המוץ אל מקום וינוח בו רק אם היה
המלאך דוחה לא ינוח לעולם, רק יתפזר כולו עד שלא ימצא.
[לה, ו]
יהי -
הטעם בברחם, עד שלא ידעו אותה דרך יברחו.
ומלאך השם רודפם -
עד שלא ינצלו.
וחלקלקות -
כפול, כמו
סחרחר שחרחורת.
והטעם
חשך –
עב וחלק שיוכל כח הרגשת המשוש להכירו, כדרך
וימש חשך, שהוא כמו כאשר ימשש העור ולהיותו, כמו:
ויאמש איננו נכון כלל.
[לה, ז]
כי, שחת -
מגזרת ישית, על משקל
אשר זורה ברחת מגזרת רוח.
[לה, ח]
תבואהו -
לכל אחד רעה, שישתאה כל שומעה.
תלכדו -
כדרך:
וזה שמו אשר יקראו.
[לה, ט]
ונפשי -
רמז לנשמה העליונה ונקראה נפש, בעבור היותה קשורה עמה.
[לה, י]
כל עצמותי -
רמז לגוף, כי העצמות מוסדותימו וכאילו תדברנה ותעידנה כי אין אלהים, רק השם שיכול להציל זה העני.
[לה, יא]
יקומון -
יבאר למה יביא השם עליהם הרעה
ותבואם שואה לא ידעוה, כנגד
אשר לא ידעתי.
וטעם
ישאלוני –
ישאלו ממני שאתן להם מה שלא ידעתי רק בעדות חמס.
[לה, יב]
ישלמוני -
והרעה הוא שכול לנפשי והוא שם.
[לה, יג]
ואני -
יספר טובתו והוא
בחלותם לבושו שק והנה ידענו כי כל עינוי דבק עם נפש לעולם, הוא צום:
ועניתם את נפשותיכם,
ונפש נענה תשביע,
יום ענות אדם נפשו.
ואם כן מה טעם להוסיף מלת בצום, והבי"ת פתוח?
והטעם: כי ביום שכבד עליו חליו קראו אוהביו וחבריו צום, והיה יום ידוע, גם אני
עניתי בו נפשי.
ותפילתי על חיקי תשוב –
אמר רבי לוי:
הטעם שהייתי מתפלל ואני משתחוה ונדכה.
והנכון: כדרך והשב לשכנינו שבעתים אל חיקם שיתן לי השם כמו תפלתי ובקשתי מהשם בעבורו.
[לה, יד]
כרע, התהלכתי -
דבק עם כאבל אם.
והנכון: שהוא עם קודר הלכתי.
וטעם
קודר –
כי מנהג האבל להלביש עצמו קדרות.
[לה, טו]
ובצלעי -
הרמז בחליי מגזרת
והוא צולע על יריכו, בעבור שילאה לעמוד על רגליו וללכת ככל בריא.
נכים -
תאר על משקל מתים והוא נכה רוח, כמו גאים.
ויש אומרים:
כמו:
נכה רגלים כנגד
ובצלעי.
וטעם
ולא ידעתי –
שהם
עידי חמס, שהכרתים ובקרתים בחליים נאספו נכים פחותים מהם לבקר אותי, ואע"פ שלא ידעתי מי הם,
קרעו בשרי דרך משל, שידברו רעות בי.
ולא דמו -
מגזרת דמם, מפעלי הכפל, כמו:
תמו דברי איוב.
[לה, טז]
בחנפי -
יש אומרים:
שהחנפים יאמרו דבר שילעגו להם בעלי מעוג, וזה הפירוש ארוך אין לו טעם.
והקרוב אלי: שאלה החנפים שהם חנפי לעג הלעג בעיניהם כמעוג לאכלו, על דרך:
אוכלי עמי אכלו לחם על כן למעלה קרעו בשרי והעד שכן הוא הבא אחריו:
חרוק עלי שנימו.
[לה, יז]
אדני כמה תראה -
ולא אראה נקמתך מהם.
משואיהם -
שם כאילו הוא משואתם, כי יש שמות במתכונת זכרים ונקבות.
וטעם
מכפירים –
בשיניהם כשיני אריה.
[לה, יח]
אודך -
נדר כי בהנצלו יודה השם בגלוי.
[לה, יט]
אל, שקר -
קשור עם אויבי, כמו
שונאי חנם יקרצו עין, לסגור קצה העין רמז כמשפט ללעוג.
[לה, כ]
כי -
אמר רבי משה:
כי רגעי ארץ בקיעי ארץ והטעם רמז למסתור, וכמוהו: עורי רגע וימאס.
[לה, כא]
וירחיבו -
מלת האח רמז לנקמה.
[לה, כב]
ראיתה -
כנגד
ראתה עינינו.
אל תחרש -
כנגד
אמרו.
[לה, כג]
העירה -
שניהם פעלים אינם יוצאים או יהיה העירה יוצא, והטעם עצמך כדרך
קודר הלכתי שהוא יוצא ובעבור שחבר
העירה והקיצה למשפטי חבר
אלהי.
הטעם
: העירה אלהי למשפטי והקיצה אדני לריבי.
ולפי דעתי: בעבור אתה
אלהי ואתה
אדני והטעם האדון שלי כי עם אל"ף ודל"ת הוא כתוב.
[לה, כד]
שפטני -
קח לי משפט צדק מהם.
[לה, כה]
אל -
תשמח נפשם ויתהללו בלשונם.
[לה, כו]
יבושו -
טעם
יחדו כנגד
נאספו עלי נכים, ופעול מגדילים חסר והוא לשון או מלה.
[לה, כז]
ירונו -
כאשר יבושו שמחי רעתי אז ישמחו החפצים לראות צדקי ויגדל ה' כנגד המגדילים עלי.
[לה, כח]
ולשוני -
כנגד אמרו
האח.
ותהגה צדקך -
כנגד
שפטני כצדקך.
וטעם
כל היום –
שככה יהיה תמיד.