[לה, א]
לדוד ריבה ה' את יריבי -
יריבי -
יש אומרים:
שהוא הפוך כמו אם שוב תשובו, אם שוב ישיבני ה'.
והנכון בעיני: שהם שנים שרשים.

[לה, ב]
החזק -
הטעם כי המגן והצנה שאקח למלחמה אין משעני עליהם, רק עליך שתחזקני ותחזק מגיני.

[לה, ג]
והרק -
כאילו אתה הוא שתריק החנית.

וסגור -
לסגור עליהם שלא ישיגוהו ברדפם אחריו.

אמר -
כי התשועה תהיה מהשם.

[לה, ד]
יבושו יסוגו אחור -
כמו יכונו מבנין נפעל, כי אילו היה מבעלי הנו"ן היה כמו: יפלו בלב אויבי המלך.

[לה, ה]
יהיו -
יתכן שידחה הרוח המוץ אל מקום וינוח בו רק אם היה המלאך דוחה לא ינוח לעולם, רק יתפזר כולו עד שלא ימצא.

[לה, ו]
יהי -
הטעם בברחם, עד שלא ידעו אותה דרך יברחו.

ומלאך השם רודפם -
עד שלא ינצלו.

וחלקלקות -
כפול, כמו סחרחר שחרחורת.

והטעם חשך –
עב וחלק שיוכל כח הרגשת המשוש להכירו, כדרך וימש חשך, שהוא כמו כאשר ימשש העור ולהיותו, כמו: ויאמש איננו נכון כלל.

[לה, ז]
כי, שחת -
מגזרת ישית, על משקל אשר זורה ברחת מגזרת רוח.

[לה, ח]
תבואהו -
לכל אחד רעה, שישתאה כל שומעה.

תלכדו -
כדרך: וזה שמו אשר יקראו.

[לה, ט]
ונפשי -
רמז לנשמה העליונה ונקראה נפש, בעבור היותה קשורה עמה.

[לה, י]
כל עצמותי -
רמז לגוף, כי העצמות מוסדותימו וכאילו תדברנה ותעידנה כי אין אלהים, רק השם שיכול להציל זה העני.

[לה, יא]
יקומון -
יבאר למה יביא השם עליהם הרעה ותבואם שואה לא ידעוה, כנגד אשר לא ידעתי.

וטעם ישאלוני –
ישאלו ממני שאתן להם מה שלא ידעתי רק בעדות חמס.

[לה, יב]
ישלמוני -
והרעה הוא שכול לנפשי והוא שם.

[לה, יג]
ואני -
יספר טובתו והוא בחלותם לבושו שק והנה ידענו כי כל עינוי דבק עם נפש לעולם, הוא צום: ועניתם את נפשותיכם,
ונפש נענה תשביע,
יום ענות אדם נפשו.

ואם כן מה טעם להוסיף מלת בצום, והבי"ת פתוח?
והטעם: כי ביום שכבד עליו חליו קראו אוהביו וחבריו צום, והיה יום ידוע, גם אני עניתי בו נפשי.

ותפילתי על חיקי תשוב –
אמר רבי לוי:

הטעם שהייתי מתפלל ואני משתחוה ונדכה.

והנכון: כדרך והשב לשכנינו שבעתים אל חיקם שיתן לי השם כמו תפלתי ובקשתי מהשם בעבורו.

[לה, יד]
כרע, התהלכתי -
דבק עם כאבל אם.
והנכון: שהוא עם קודר הלכתי.

וטעם קודר –
כי מנהג האבל להלביש עצמו קדרות.

[לה, טו]
ובצלעי -
הרמז בחליי מגזרת והוא צולע על יריכו, בעבור שילאה לעמוד על רגליו וללכת ככל בריא.

נכים -
תאר על משקל מתים והוא נכה רוח, כמו גאים.

ויש אומרים:
כמו: נכה רגלים כנגד ובצלעי.

וטעם ולא ידעתי –
שהם עידי חמס, שהכרתים ובקרתים בחליים נאספו נכים פחותים מהם לבקר אותי, ואע"פ שלא ידעתי מי הם, קרעו בשרי דרך משל, שידברו רעות בי.

ולא דמו -
מגזרת דמם, מפעלי הכפל, כמו: תמו דברי איוב.

[לה, טז]
בחנפי -
יש אומרים:
שהחנפים יאמרו דבר שילעגו להם בעלי מעוג, וזה הפירוש ארוך אין לו טעם.

והקרוב אלי: שאלה החנפים שהם חנפי לעג הלעג בעיניהם כמעוג לאכלו, על דרך: אוכלי עמי אכלו לחם על כן למעלה קרעו בשרי והעד שכן הוא הבא אחריו: חרוק עלי שנימו.

[לה, יז]
אדני כמה תראה -
ולא אראה נקמתך מהם.

משואיהם -
שם כאילו הוא משואתם, כי יש שמות במתכונת זכרים ונקבות.

וטעם מכפירים –
בשיניהם כשיני אריה.

[לה, יח]
אודך -
נדר כי בהנצלו יודה השם בגלוי.

[לה, יט]
אל, שקר -
קשור עם אויבי, כמו שונאי חנם יקרצו עין, לסגור קצה העין רמז כמשפט ללעוג.

[לה, כ]
כי -
אמר רבי משה:

כי רגעי ארץ בקיעי ארץ והטעם רמז למסתור, וכמוהו: עורי רגע וימאס.

[לה, כא]
וירחיבו -
מלת האח רמז לנקמה.

[לה, כב]
ראיתה -
כנגד ראתה עינינו.

אל תחרש -
כנגד אמרו.

[לה, כג]
העירה -
שניהם פעלים אינם יוצאים או יהיה העירה יוצא, והטעם עצמך כדרך קודר הלכתי שהוא יוצא ובעבור שחבר העירה והקיצה למשפטי חבר אלהי.
הטעם: העירה אלהי למשפטי והקיצה אדני לריבי.

ולפי דעתי: בעבור אתה אלהי ואתה אדני והטעם האדון שלי כי עם אל"ף ודל"ת הוא כתוב.

[לה, כד]
שפטני -
קח לי משפט צדק מהם.

[לה, כה]
אל -
תשמח נפשם ויתהללו בלשונם.

[לה, כו]
יבושו -
טעם יחדו כנגד נאספו עלי נכים, ופעול מגדילים חסר והוא לשון או מלה.

[לה, כז]
ירונו -
כאשר יבושו שמחי רעתי אז ישמחו החפצים לראות צדקי ויגדל ה' כנגד המגדילים עלי.

[לה, כח]
ולשוני -
כנגד אמרו האח.

ותהגה צדקך -
כנגד שפטני כצדקך.

וטעם כל היום –
שככה יהיה תמיד.