[ד, א]
למנצח בנגינות -
אמר הגאון:

כי זה המזמור לדוד ונתנו לאחד מן המשוררים לנגן אותו תמיד, כמו לנצח.

ואחרים אמרו:
כי המנצח הוא הפקיד שהוא שר על המנגנים כמו ומנצחים עליהם, וזהו הנכון ונפתח למ"ד למנצח בעבור היותו ידוע.

וטעם בנגינות –
שיש לו שתי נעימות.

ויש אומרים:
כלי שיר נקרא נגינות.

ולפי דעתי: שהיו בישראל נגינות ושירות על נעימות רבות.

וטעם בנגינות –
שהיה תחלת שיר והנה נכתב עם זה המזמור הניגון וככה למעלות והמעלות ועל עלמות ועל אילת השחר ועל יונת אלם ועל מחלת.

[ד, ב]
בקראי -
וטעם אלהי צדקי –
אתה הסבה הראשונה להראות צדקי.

ובצר -
שם דבר, כמו: בצר לי.

[ד, ג]
בני -
אמר רבי משה הכהן ז"ל:

כי זה המזמור ככתוב למעלה וידבר עם בני איש בעבור גבהות לבם בבחרותם, עד מתי שמתם כבודי לכלימה ולא יעמוד זה שאביתם ולא יקום ולא יהיה, כי באמת תבקשו כזב.

ועל דעת רבי משה:

שהוא מדבר על עוזרי אבשלום.

[ד, ד]
ודעו כי הפלה ה' -
כמו: אשר יפלה ה' הבדיל והודיע מי שהוא חסידו, כי ישמע בקראו אליו.

[ד, ה]
רגזו -
בעבור שיכלימוהו תחת כבודו וידברו כזב עליו, אמר רגזו מהשם, פחדו כמו: אל תרגזו בדרך, כי המלך שואל הלעגות שלו.

ויש אומרים:
כי חשבתם כזב בלבבכם אל יצא מפיכם וזה איננו נכון.
וכתוב: דובר אמת בלבבו, לב חורש מחשבות און, ודבור הלב הוא העיקר והלשון איננו, רק מליץ בין הלב ובין השומעים, רק הפירוש הוא שתחשבו בלבבכם בלילות על משכבכם, שאין לכם עסק בני אדם ולא תדברו כזב ביום, וזהו: ודומו סלה.

[ד, ו]
זבחו זבחי צדק -
הם השלמים שהם קרבים אמוריהם לא בעבור אשם, או חטאת או עולה על הלב, שהיא המחשבה ואין טענה מן אז תחפוץ זבחי צדק עולה וכליל, כי הטעם ועולה כנגד ראובן ושמעון.

וטעם זבחו –
הניחו דברי ריק והודו לשם, שנתן נעמו לכם.

[ד, ז]
רבים -
שב להזכיר דברי מבקשי כזב, כי בהיותי בצרה אני ואנשי אומרים מבקשים כזב עלי ועל אנשי.

מי יראנו טוב -
יש אומרים:
כי מלת נסה –
מהפעלים עלומי הלמ"ד נס והיה ראוי על משקל וראה ועשה ובא על דרך שהוא, כמו: ואשעה בחוקיך.
ונכון הוא להיות הה"א כמו האל"ף והסמ"ך כמו השי"ן.

יש פעלים שנקראים עלומי העי"ן, כגון כל הפעלים של שתי אותיות, כגון: קם שב, והם כלם כמו שיאמר: קום שוב שאות האמצעית עלומה, שהיא נגד העין של פעל.

ונכון להיות הה"א כמו האל"ף והסמ"ך כמו השי"ן על דרך: ישא ה' פניו אליך וכמו: הנסה דבר אליך תלאה.

[ד, ח]
נתתה -
הם מתאוים שלא נראה טוב ואני הייתי שמח בראותי אותם בטוב.

וטעם נתת –
כי אתה נתתה לי לב טוב להתאות טוב לכל.

ויאמר רבי יהודה בן בלעם:

כי מעת דגנם הפוך, והאמת מעת רבו דגנם ותירושם.

ואין צורך להפך דברים נאמרים ברוח הקדש.

[ד, ט]
בשלום -
בלא פחד.

וטעם יחדו –
הרבים והוא עמהם.

ומלת בדד –
בלמ"ד, או בחסרונה שוה.

וככה מלת לבטח –
ויש בטח והנה ה' בדד ינחנו.

ונכון הוא שהשם לבדו וככה זה או טעמו, או היו יחדו עמי, או הייתי לבדד והטעם לבדי תושיבני.