[מא, א]
למנצח, אשרי משכיל -
זה המזמור על חליו.

[מא, ב]
אשרי -
יש אומרים:
משכיל - כמו מביט כמו מסתכל הוית.
והנכון: מגזרת שכל, שישים לבו שישכיל במעשה השם עם החולי.

ודל -
בממון גם בבשר והוא החולי, כמו: ככה דל בן המלך.
דלות ורעות תאר.

ויש אומרים:
שמשכיל -
פועל יוצא והוא המבקר וידבר על לבו וישכילנו.

וטעם ביום רעה –
מערכת עליונה כנגד מולדו.

ימלטהו ה' -
לבדו ולא על יד אדם.

וטעם ישמרהו –
שלא יוסיף החולי ויחייהו, כי יפחד מהמות.

[מא, ג]
ואושר בארץ -
שיחיה שנים רבות יותר מאנשי דורו ולא יראו שונאיו תאותם.

ותי"ו תתנהו –
לפועל שאיננו כתוב, כמו: אשר ילדה אותה.
והטעם: אמרת השם או גזירתו, או תהיה התי"ו לנכח השם וכאלה במקרים הרבה.

[מא, ד]
ה', דוי -
שם, כמו: מדוה.

יסעדנו -
מעט מעט בהתהפך החולי, או התהפך דבריו וענייניו על משכבו.

והנכון: כי הפכת נכח השם והטעם דרך משל שתהפכהו על משכבו מצד אל צד ותסעדנו. והטעם: כי אין צורך לבני אדם שיסעדוהו.

[מא, ה]
אני -
הטעם כאשר אומר בתפילתי בחליי ה' חנני ורפאני אע"פ שחטאתי לך, על דרך: כי עם קשה עורף הוא.

[מא, ו]
אויבי -
אז יאמרו לי בעבורי, כמו: ואמר פרעה לבני ישראל הפך מעשה המשכיל, וזה הדבר יאמרו לאחרים.

[מא, ז]
ואם בא -
אחד לבקר.

שוא ידבר -
לי כמה חרה לי שאתה חולה.

ידבר -
לאחרים דבר בליעל עלי בצאתו לחוץ ידבר לאויבי האחרים, שלא ראו אותי דבר רע, חלי קשה קבוע בו, כמו לבו יצוק כמו אבן.

[מא, י]
גם -
שלא היה לי אויב שהיה אוכל לחמי והטעם: כי אני סבת חייו.

הגדיל עלי עקב -
הטעם הגדיל עקיבו שלא בא לבקרני, ושם לנפשו מעלה גדולה.

[מא, יא]
ואתה, חנני -
כנגד דבריהם, דברי בליעל יצוק בו.

והקימני -
כנגד לא יוסיף לקום.

[לא, יב]
בזאת -
הטעם כי לא יריע כמו שמחת המנצח ביום המלחמה, כדרך: עלי פלשת אתרועעי.

[לא, יג]
ואני בתומי -
בעבור תומי.

ויש אומרים:
כי תומי - רמז לבריאת הגוף, והוא הנכון.

[לא, יד]
ברוך -
על כן אני חייב לברך את השם בכל זמן, וזהו מהעולם ועד העולם ואומר פעם אחרי פעם, אמת ואמת, נשלמו פירושי הספר הראשון הודאות לשם.