[מב, א]
למנצח לבני קרח -
לבני קרח לאחד מבני הימן נכד שמואל הנביא.

אמר ר' משה:

כי זה המזמור נאמר בבבל.

ויש אומרים:
כי ידבר על לשון אנשי הגלות הזאת.

ומשכיל - חסר פעול.

ויש אומרים:
שהוא שם, כמו: והודי נהפך עלי למשחית.

ולפי דעתי:
כי פיוט תחלתו משכיל.

[מב, ב]
כאיל -
ידוע הוא דבר האיל האוכל הנחשים שיתחמם קרבו, אז בקש אפיקי מים חזקים.

ואיל -
על לשון נקבה, כמו: עז בת שנתה.

[מב, ג]
צמאה -
המים ירוו האדם רגע ויחיה ותשוב נפשו אליו ולא כן הלחם, על כן דמה הכספו לבית השם כהכסף הצמא על המים, ובעבור כי חיי בני אדם תלויים במים, על כן לאל חי.

מתי אבוא -
יתאוה ביאת הגואל.

ואראה פני אלהים -
זהו יראה כל זכורך.

[מב, ד]
היתה -
יש אומרים:
הוא צמא ודמעיו שהם מים, כמו: לחם לו.
וטעם הדמעה, בעבור אורך הגלות ואיננו עולה לרגל לשמוח.

ויש אומרים:
שהוא בוכה ומזיל דמעות כמו מאכלו.

יומם ולילה -
תמיד בסתר ובגלוי.

וטעם איה אלהיך –
שהיית עולה שלש פעמים בשנה לראות פניו.

[מב, ה]
אלה -
יזכור הימים הקדמונים בעלותו לרגל.

וטעם בסך –
כמו מוסך השבת שהיה בהר הבית.

ויש אומרים:
עם כלל החוגגים, כמו סך חשבון.

אמר בן לברט:

כי אדדם כפול והוא כמו אדום. ומי יתן וידום, כי פ"א הפועל לעולם לא יכפל ומה טעם לאמרו ידום ואחריו בקול רנה ותודה?!

והקרוב אלי: שהוא לשון משנה אתנועע כאילו אמר: אדדה עמהם עד בית אלהים, וכמוהו: אדדה כל שנותי ובאה המלה מבנין נפעל כדרך וילחמוני חנם.

[מב, ו]
מה -
ינחם נפשו וטעם ישועות פניו על דרך הושיעה לו ימינו דרך משל, או ישועות פעול עם פניו כדרך: פני ה' חלקם, ותחסר מלת את או עם.

[מב, ז]
אלהי -
תשוב מה תשתוחחי.

וטעם מארץ ירדן –
שהיו באים למועדים מעבר הירדן מזרחה.

וטעם חרמונים הרים, גם מצער שם הר.

[מב, ח]
תהום. כטעם הפרשה יזכור הצינורים שירדו המים מההרים הגבוהים.

וטעם תהום אל תהום קורא –
שהיו מתחברים מימי הצנורים למטה, כדרך ושעיר אל רעהו יקרא.
והטעם שהיה מתענג בעברו אל ההרים, המים יורדים כמו משברי הים וגליו ויכסו אותו בימי הקיץ, והמפרש זה הפסוק על דבר הגלות, איננו קשור באשר לפניו ואחריו.

[מב, ט]
יומם -
יספר הליכתו ביום עם החוגגים לבטח בחסד השם ובלילה היו שרים, כמו: חבל הנביאים והזכיר כי השיר תפלה לא שיר, כדברי חשק.

לאל חי -
שיחייהו עד ראותו בית ה'.

[מב, י]
אומרה -
טעם לאל סלעי - שהיה סלעי בראשונה.

למה שכחתני -
הטעם בעבור אורך הגלות.

למה קודר אלך -
כמו אבל הלובש קדרות.

[מב, יא]
ברצח -
כאשר יאמרו לי איה אלהיך היה לי כמו רצח בעצמותי ככה היתה זאת החרפה נחשבת בעיני.

[מב, יב]
מה -
טעם ישועות פניו כי הוא ישועות פני והוא אלהי מימי קדם, כנגד איה אלהיך ישראל.