[מט, א]
למנצח, שמעו זאת כל העמים -
זה המזמור הוא נכבד מאד, כי יש בו מפורש אור העולם הבא ונשמת החכמה שלא תמות.

[מט, ב]
שמעו -
זה הדבר שהוא יודיע, הוא כולל לכל חי שנפח השם באפיו נשמת חיים, על כן: האזינו כל יושבי חלד.

[מט, ג]
גם -
ככה אקרא בני אדם שאין להם מעלה, או שיש להם שהם נודעים וזה טעם ובני איש -העשירים והאביונים.

[מט, ד]
פי -
בא ללמד על כל חכמה נעלמה מהם וחכמי הלב יזכירוה בדרך חידה.

וטעם והגות והתבונות –
שהגה לבי.

[מט, ה]
אטה -
אדבר זאת החכמה בדרך משל, כמו: לא יראו אור, כצאן לשאול שתו, ובעבור כי החידה סתומה גם סגורה, על כן אפתח.

וטעם בכנור –
כי זה המזמור יזמר בו.

ויתכן להיות טעם אטה, גם אני אטה אזני למשל.
והטעם: גם אוכיח נפשי.

[מט, ו]
למה -
הטעם למה איגע לקנות הון בעבור יראתי ימי הזקנה כאשר כתוב: עד אשר לא יבואו ימי הרעה והם ימי הזקנה, כי בתחלה החל בבחרותיך.

עון עקבי -
דבק עם למה אירא והטעם כי בקנותו ההון אולי אצטרך לבקשו מדרך שיקרנו עון.
והטעם: שאלך בדרך לא ישרה ואותו העון לעולם סביבי יהיה, כאילו אמר למה אירא בימי רע ולמען עון רגלי יסובני.

[מט, ז]
הבוטחים -
אמר רבי משה:

כי הוא פועל למלת אירא.

ואין לו טעם.

והנכון: כי הבוטחים תחלת דבר והטעם הנה הבוטחים על חילם – עשרם, כמו: עשה לי את החיל הזה.

[מט, ח]
אח -
אמר רבי יונה:

כי טעמו אחד.

ואחרים אמרו:
כי טעמו כמו ואמור אח.

והנכון בעיני: כי אח פעול והאיש הוא הפועל כאילו אמר: הנה העשירים לא יוכלו לפדות אחיהם גם נפשם מהמות וזה הממון מה יועילנו?!
והנה הוא אין איש פודה אחיו מהמות ולא עוד רק גם נפשו, על כן ויקר פדיון.
והטעם: וחדל שלא יהיה זה לעולם.

[מט, י]
ויחי -
ואיך יחשוב הקונה ההון.

[מט, יא]
כי -
והלא יראה חכמים ממנו ימותו בכל דור, והזכיר מות עם החכמים ויאבדו עם הכסיל והבער כי ילכו לאבדון והכסיל הולך דרך עקשות, והבער שלא יבין כמו הבהמה ושניהם יאבדו.

חילם -
כנגד הבוטחים על חילם.

[מט, יב]
קרבם -
יש אומרים:
כי הוא הפוך קברם והוא הבית הנקרא בית עולמו.
וטעם: קראו בשמות שבנו בנינים על קברם.

ויש אומרים:
כי טעם קרבם, כמו: וקרב איש במחשבתם שיעמדו בתימו.

ולפי דעתי: שהוא חסר בי"ת, כאילו הוא בקרבם.
והטעם: בקרב האחרים שעזבו להם חילם, והטעם לא נשאר להם זכר רק שיאמר זה בית פלוני וזה המגדל בנה פלוני, וזה טעם קראו וכל זה לא יועיל.

[מט, יג]
ואדם -
יש אומרים:
כי ביקר - זה היקר שלו שהוא הממון לא ילין עמו במותו, רק יעזבנו ויהיה כל ילין כמו: נפשו בטוב תלין והנה האדם נמשל כבהמות שימותו גם הם במותם.

נדמו -
נכרתו.

והירושלמי אמר:

נמשל האחד שהוא הפרט נדמו הכלל.

[מט, יד]
זה ואחריהם -
הם בניהם ירצו ללכת בדרך זה.

וטעם בפיהם –
כי הם יצוום ככה.

ויש אומרים:
הם ירצו את עונם.

[מט, טו]
כצאן, שתו -
כמו: שתו בשמים פיהם.
והטעם: שמו עצמם במחשבתם שהם כצאן.

מות ירעם -
כי סופם לטבח.

וירדו בם ישרים -
זה אחר מותם והם ארבעה יסודים שאינם מורכבים:
שהאש מורכבת בו תשוב אל האש,
והרוח אל הרוח,
והמים אל המים,
והעצמות שהם ממתכונת העפר אל העפר.

טעם לבקר –
כנגד ילין
והטעם אחר חצי יום אז יחלו.

וצורם –
כמו וצורותם וכמוהו: כתבונם עצבים כתבונתם .
והטעם: כי השאול, שהוא למטה ששם הגוף הוא יכלה הצורה.

וטעם מזבול –
מהזבול שהוא דר בו כל אחד, משם יבוא לו הכילוי.

ורבי משה אמר:

כי תחסר מלת הרודים וישרים שלא יוכלו בני אדם להמלט.

ורבי יונה אמר:

מזבול לו, משפט שמים על כל אחד.

[מט, טז]
אך -
כבר הזכרתי בספר כי הנפש והנשמה והרוח שם אחד לנשמת אדם העליונה העומדת לעד ולא תמות ונקראה נפש גם רוח, בעבור שלא תראה לעין כי אם עם אלה, ובעבור היותו המשורר מלא רוח חכמה ומכתב השם חרות על נשמתו, על כן אמר: אך אלהים יפדה נפשי מיד שאול, שלא יתכן שהוא אומר שלא ימות כשאר בני אדם, כי מי גבר יחיה ולא יראה המות, וזה טעם יקחני, שתדבק נשמתו בנשמה העליונה שהיא נשמת השמים וכמוהו: כי לקח אותו אלהים ואחר כבוד תקחני.

[מט, יז]
אל -
ושב עוד להוכיח עצמו באשר החל.

אטה למשל אזני -
או יוכיח המשכיל אם כן אל תירא אם היית בלא הון ותקנה לעשיר.

[מט, יח]
כי, יקח הכל -
אפילו חלק ממנו, כדרך: ונפשנו יבשה אין כל.
והנה בתחלה הזכיר כי ההון לא ימלטנו ממות ועתה יזכיר כי לא יועיל אחרי מותו, והטעם כי אם יקנה חכמה תועילנו אחר מותו, כי אין תועלת בהון רק בחייו שיאכל וישתה, וזה טעם: כי נפשו בחייו יברך.

[מט, יט]
ויודוך -
הטעם העני והעשיר.

כי תיטיב לך -
יאמר למשכיל שתבקש מה שיהיה לך טוב באחרונה, על כן אחריו.

[מט, כ]
תבוא -
שב אל נפשו של העשיר ככתוב למעלה.

עד דור אבותיו -
שהיו כמוהו בלא חכמה.

עד נצח לא יראו אור -
זהו השכר ותענוג הנשמה לאור באור אדוניה, שנתנה והוא לקחה וככה בספר בן גוריון יקרא אור העולם הבא, אור הגדול וכבר הזכרתי טעמו.

[מט, כא]
אדם -
אמר רבי יהודה הלוי:

מנחתו משכבו כבוד ואדם ביקר בל ילין פירוש יש עם אדם יקר שלא ילין והטעם שלא ישכב וימות והוא כבוד הנשמה וכן אדם שלא למד לא יבין על כן כבהמות.