[נ, א]
מזמור לאסף אל -
הטעם תקיף לעשות משפט, על כן אלהים.

וטעם ה' –
שהוא שוכן עד בלי שינוי.

ויקרא ארץ -
קרא יושבי הארץ הדרים ממזרח שמש ועד מבואו, כך הוא היישוב אף על פי שאין מיושב מכל הארץ, רק פחות מהרביעית בראיות גמורות.

[נ, ב]
מציון -
שהוא באמצע היישוב באורך וברוחב.

הופיע -
כבוד השם.

[נ, ג]
יבא -
אלה דברי הצדיקים שיקוו שישמיד הפושעים בו.

וזה טעם אש לפניו נשערה –
אע"פ שהוא כתוב בשי"ן הוא כרוח סערה.

[נ, ד]
יקרא אל השמים -
אל המלאכים.

ואל הארץ -
אל יושביה.

[נ, ה]
אספו -
הטעם להוכיח את חסידי ישראל שכרתו עם השם ברית.

וטעם עלי זבח –
בעבור הזבח, כאילו אמר: על דבר זבח.

[נ, ו]
ויגידו -
המלאכים לעולם הם עדים, כי אלהים לעולם שופט צדק הוא, וזאת היא התוכחת.

[נ, ז]
שמעה -
הטעם לא כרתי אתך ברית רק שאהיה לך לאלהים, וזהו הוא אלהים אלהיך אנכי.

[נ, ח]
לא -
ועתה לא אוכיחך על זבחיך, אם לא תקריבם לפני, כאשר אמר ירמיהו עולותיכם ספו על זבחיכם.

זבחיך -
הם זבחי חטאת ואשם.

ועולותיך -
להיותם נגדי תמיד.

[נ, ט]
לא -
אין לי צורך לקחת מביתך פר, הזכיר הגדול הקרב לגבי המזבח.

ממכלאותיך -
כמו גזר ממכלה צאן והאל"ף והה"א מתחלפין.

[נ, י]
כי -
וי"ו חייתו נוסף, כוי"ו בנו בעור.

בהררי אלף -
אלף הרים או אלף פרסאות, או שם אלף פרים.

ורבי משה אמר:

שהוא כמו שגר אלפיך, הרים מלאים בקר בעבור הזכיר פר.

[נ, יא]
ידעתי -
טעם ידעתי, כי אין כח באדם לדעת כולם, כי רבים הם.

וזיז שדי -
שהם בשדה ובן אדם לא רדה בהם, כי הם רחוקים מהיישוב.

[נ, יב]
אם -
אמר רבי משה:

אילו הייתי כאדם שיש לי צורך, לא הייתי מבקש לתת לי מאשר יש לו ואין לו רק מעט ובידי הכל, קל וחומר שאין לי צורך.

[נ, יג]האוכל, אבירים -
הם הפרים כאשר הזכיר מביתך פר.

[נ, יד]
זבח -
טעם להזכיר כל זה, כי הקרבנות שצויתי שתקרבו לפני לא יועילו לי רק לכם.

וטעם תודה –
כי העולה כולה קריבה גם החטאת והאשם לכהן.
והטעם כי להקריב תודה עם שמירת התורה שאין קרבים ממנה לגבוה רק האמורים, טוב מהעולה בלא תודה.

[נ, טו]
וקראני -
הטעם אם הקרבת נדר ונדבה לשמור מוצא שפתיך, אם תקראני ביום צרה פעם אחרת אחלצך גם אתה תכבדני, למלא נדרך.

[נ, טז]
ולרשע -
בעבור שהזכיר בתחלה לדון עמו הנה התוכח עם החסידים, ועתה ידבר עם חכם שהוא רשע, כי השם ישנאהו, וזה טעם מה לך לספר חוקי ואתה אינך שומרם.

[נ, יז]
ואתה -
המוסר שיסרתיך להיטיבך.

[נ, יח]
אם, ותרץ -
כמו: רצוא ושוב ויהיו שנים שרשים, או מלשון רצון ותרצה להתחבר עמו.

[נ, יט]
פיך -
לדבר מה שהוא רע לאחר.

תצמיד -
חבר דברי רמיה.

[נ, כ]
תשב -
במושב לצים והנה שלחת ברעה, במי שאינם קרובים לך.

[נ, כא]
אלה -
טעם והחרשתי - בעבור שאני ארך אפים וכאילו החרשתי.

דמית -
כי אינני יודע הנסתרות כמוך, על כן אחריו: אוכיחך ואערכה לעיניך, כמו ערכה לפני.
והטעם: כי בן אמך לא ידע מה שדברת בסתר.

ויאמר רבי משה:

לא יתכן לומר שמר שמרתי או שמור אשמרה בשוא תחת שין שמור כי אם בקמץ גדול וככה עשות אעשה.

והנה מה יעשה במלת היות אהיה כמוך ואין אחרת זולתה.

[נ, כב]
בינו, שכחי אלוה -
הם הגנבים והמנאפים ומוציאי דבה ודימה הרעה שתבא עליהם לטרף האריה שאין מציל מידו, כי הרועה יוכל להציל מהדוב או מהזאב או אטרוף טרפה שאין מציל מידו, כי הרועה יכול להציל מהדוב ולא כמו שינצל מפי האריה.

[נ, כג]
זבח -
זה הוא יכבדנני.

ושם דרך -
מי התברר לו הדרך הישר כמו וישימו וישכילו והנה טעם ישימו כמו ישכילו ובי"ת בישע אלהים, כמו: אראנו בישועתי.