[נב, א]
למנצח משכיל -
טעם פיוט תחלתו משכיל.
והטעם להגיד כי אחרית רשע רעה.

[נב, ב]
בבוא -
קיצר הכתוב לספר המעשה, כי ידוע הוא.

[נב, ג]
מה -
אומר לנוכח דואג, מה תתהלל ברעה אתה הגבור לעשות רע.

וטעם חסד אל כל היום –
רק יש להלל חסד אל שהוא כולל אותנו, או טעמו הלא ידעת כי חסד ה' עמי כל היום והעד שאמר באחרונה: בטחתי בחסד אלהים עולם ועד.

ויש אומרים:
שהוא חסר כ"ף, כחסד ה'.

[נב, ד]
הוות -
אמר על הלשון תחשוב, בעבור כי הלשון כמו מליץ ועל ידו תראה המחשבה.

וטעם הוות –
דברים ההווים כפי מחשבותיך.

יש אומרים:
כי רמיה, מן: רמה בים.

ויש אומרים:
מגזרת מרמה, כי השורש אחד.

[נב, ה]
אהבת -
יותר.

ויש אומרים:
תחת, רק בלשון הזה לא מצאנו.

שקר -
שדבר שידע אחימלך כי בורח היה דוד על כן נהרג.

אהבת -
הטעם אתה אהבת רע.

[נב, ו]
אהבת, דברי בלע -
שיבלעוך וישחיתוך אתה לשון מרמה, על כן אחריו.

[נב, ז]
גם אל -
בעבור היותו נעצר לפני השם, על כן אמר: יחתך השם ויסחך מאהלו.

ושרשך מארץ חיים סלה -
כאשר שרשת משפחת אחימלך.

סלה -
באמת דרך תפלה, או ברוח הקודש.

[נב, ח]
ויראו צדיקים -
ויוסיפו ליראה השם.

[נב, ט]
הנה -
ויהיה דואג למשל ויאמרו הנה הגבר שבטח על עשרו.

וטעם יעוז בהוותו –
כאשר אמר: הוות תחשוב לשונך.

[נב, י]
ואני -
שתול בבית השם בעבור היות דואג נעצר, על כן אמר: ויסחך ושרשך מהבנין הכבד.
והטעם: להכרית השורש ומבנין הפעול להפך.

[נב, יא]
אודך -
כי עשית משפטי מדואג.

ואקוה שמך -
שתעשה לו כמעשהו, שתנקמני ממנו.