[סב, א]
למנצח לידותון -
נועם פיוט תחלתו לידותון שחברו ידותון המשורר, או אחר חברו עליו, ולהיותו כלי רחוק הוא.

[סב, ב]
אך -
טעם אך למה הוא נפשי דומיה, כטעם: דום לה, דומו עד הגיענו אליכם, על משקל: על אלה אני בוכיה, לבא ישועה לה רק לשם לבדו.

[סב, ג]
אך -
ולא היה לי מושיע זולתו ובעבור שהזכיר למעלה, כי ממנו ישועתי הזכיר כאן הוא ישועתי.

וטעם לא אמוט –
אל תהום.

רבה -
הפך משגבי, כי מצאנו תהום על לשון נקבה תהום רוממתהו.

[סב, ד]
עד -
טעם לא אמוט על מחשבת בן אדם שימוט, ע"כ יוכיחם לאמר עד אנה תהותתו מגזרת הוות תחשבו עליו ונמצא רי"ש תרצחו קמוצה, על כן הוא פועל שלא נקרא שם פועלו, כמו: ובמים לא רוחצת, כי הקמץ והשורק והחולם ימצאו בבנין הזה וזה דרך תפלה.

וטעם כקיר נטוי –
שתהיו ככה, ונטוי על משקל עצום, או הוא מהפעלים היוצאים ועד הדחויה, שהטעם כפול.

[סב, ה]
אך משאתו -
הטעם כמו: הלא שאתו תבעת אתכם, כי נשא אשא להם.

והזכיר להדיח –
אותו בכזב אחר גדר הדחויה.

[סב, ו]
אך -
ואני אומר לנפשי אך לשם לבדו דומי נפשי.

[סב, ז]
אך -
פעמים רבות היה צורי וישועתי.

[סב, ח]
על -
אם כן אין עלי לבקש שאושע ויהיה הכבוד לי רק על השם, שהוא יושיעני ויכבדני.

[סב, ט]
בטחו -
אחר שהוכיח המהותתים שב לדבר אל עם השם, בטחו בו על כן בלשון רבים.

אלהים מחסה לנו סלה -
כי עם מעם השם והזכיר מחסה, כנגד מחסי באלהים.

[סב, י]
אך באדם אל תבטחו, כי הם הבל וכזב ואלו עלו במאזנים בני אדם ובני אדם היותם פחותים מההבל דרך משל, כי הם הבל הבלים כדברי שלמה בנו.

[סב, יא]
אל -
הטעם הזכיר בתחלה אל תבטחו בבני אדם להושיעכם, ואל תבטחו בממונכם שיעמוד לכם בצרתכם, וזה טעם חיל כי ינוב, כמו עשה לי את החיל הזה.

ומלת ינוב ירבה מגזרת תנובה, והזכיר בעשק ובגזל כי רוב ממון בני אדם יעשוהו על אחת מאלה הדרכים.
והעושק - על ידי פיתוי ואונאה.
והגזל - בחזקה.

וטעם תהבלו –
תוסיפו הבל על הבל.

[סב, יב]
אחת -
כבר הזהירנו השם פעם ושנים כי העוז לשם הוא לבדו והוא לבדו יתן עוז לנצח, או להעשיר כנגד צור עזי.

[סב, יג]
ולך -
אחר כן יודה השם שעשה חסד עם בני אדם והזהירם והודיעם כי הוא ישלם לאיש כמעשהו.

ויש אומרים:
כי אתה אע"פ, כדרך: כי עם קשה עורף הוא באחרונה לך החסד.