[סג, א]
מזמור לדוד בהיותו במדבר -
טעם זה המזמור שהיה נכסף ללכת אל קרית יערים מקום הארון, בעבור הסתתרו מפני שאול.

[סג, ב]
אלהים, אשחרך -
כמו שוחר טוב, או מגזרת שחר כמו ולבקר בהיכלו מגזרת בקר.

צמאה לך -
והנה נפשי כצמא אל מים ובשרי יבש כי אין למלת כמה חבר במקרא.

בארץ -
כאילו הייתי בארץ ציה שאין שם מים וארץ עיף, כי נמצא ארץ לשון זכר, נעתם ארץ ורבים כמוהו.

[סג, ג]
כן -
הנה אחשב בלבי ואראך, והטעם כאילו הייתי בקדש ואני רואה עוזך שהוא הארון, כמו: ויתן לשבי עזו.

וכבודך -
השכינה.

[סג, ד]
כי טוב -
הוא בעיני לראות חסדך שאתה שוכן בקרב ישראל מחיים, על כן שפתי ישבחונך.

[סג, ה]
כן -
ככה אברכך בעודי ובברכת שמך אשא כפי, וכמוהו רבים.

[סג, ו]
כמו חלב -
כמו: את חלב הארץ, ובא חסר בי"ת שבעתי אילים.

וטעם ושפתי רננות –
שארנן לך בכל שפה שאדענה, או פי שיהללך יהיה סבה שתרנן לך כל שפה, וזה קשור עם הבא אחריו.

[סג, ז]
אם -
כאשר אזכרך תתענג אז נפשי.

באשמורות -
הם שלש, כי אני חייב להודות לך כי אתה עזרתני ובהיותו בצל כנפיך ארנן, כעוף המנגן.

[סג, ט]
דבקה -
אין אהבה לנפשי רק אחריך, גם אתה עזרתני להדבק בך, וזה טעם: בי תמכה ימינך.

[סג, י]
והמה -
והנה לא הזכיר שם המלשינים והמגלים סודו לשאול, רק רמז במלת והמה לשואה כמו: תבואהו שואה.

יבואו -
המה בתחתיות ארץ, כמו שואה ושפלה ממנה.

[סג, יא]
יגירוהו -
יגירו המגירים כמו: ויאמר ליוסף כל אחד מהם.

[סג, יב]
והמלך -
יש אומרים:
כי הוא שאול.
והנכון בעיני: כי הוא דוד.

וטעם כל הנשבע בו באמת, כמו תשבע כל לשון והעד פי דוברי שקר.

יש אומרים:
כי טעם הנשבע בו - בעבור שבועת שאול.