[ז, א]
שגיון -
יש מפרשים בו:
תענוג, כמו: תשגה תמיד.

ויש אומרים:
על שגגתו.

והנכון בעיני, שהוא על נועם פיוט שתחלתו שגיון.

על דברי כוש -
כמו שכותבין כותבי ספרד הפיוטין יכתבו למעלה בתחלת טור הפיוט, טעם פיוט ידוע.

על דברי כוש בן ימיני -
יש אומרים:
שהוא שאול שהיה יפה כדרך: כי אשה כושית לקח וזה רחוק בעיני שיורידו מלת שבח לגנאי וזה הפך סגיא נהור.

ומה שאמרו רז"ל:
שלא הזכירו לברכה, שלא תשלוט בו עין הרע רחוק הוא מאד.

והנכון שזה כוש היה יהודי וככה שמו והוא מבני בנימין, כי רחוק הוא שיאמר על שאול בחיר ה' הנה יחבל און.

[ז, ב]
ה', חסיתי -
פועל עומד ולעולם דבק עם בית.

[ז, ג]
פן יטרף -
כל אחד מאויביו, כמו: בנות צעדה עלי שור.

וטעם פורק - כי האריה יפסיק המפרקת.

ואין מציל -
רק אתה על כן למעלה והצילני.

[ז, ד]
ה' -
הטעם אם עשיתי כזאת –
שטרפתי ופרקתי.

וטעם כף –
כי בה יכה האדם ויהרג.

[ז, ה]
אם, שולמי -
מהבנין הקל, אע"פ שלא נמצא מהבנין הקל שלומים, כי אם מהכבד.

ויש אומרים:
שהיה בשלום עמי.

וטעם ואחלצה צוררי ריקם ואיך הייתי עושה רע לשולמי, ואני אחלצה הצוררים והשונאים אותי שנאת חנם, וזה טעם ריקם - על דרך: ואני נסכתי מלכי.

ורבי משה אמר:
כי הוי"ו כמו רק, כמו ועבדיך באו לשבר אכל.

ויש אומרים:
כי ואחלצה –
על דרך: וינצלו את מצרים והוא רחוק.

[ז, ו]
ירדוף -
יש אומרים:
יתרדוף ואין צורך, כי אין שם דגש שתהיה התי"ו מובלע. ועוד היה ראוי להיות יתרדף:

וירמוס לארץ חיי -
בעבור הקלון.

וכבודי -
טעמו הנפש, כמו: בסודם אל תבא נפשי וכנגדה אל תחד כבודי וככה שמח לבי ויגל כבודי ואחריו אף בשרי ישכון לבטח, שהוא הגוף, על כן טעה רבי יהודה בן בלעם שאמר שכבודי הוא גופי והלא ידע אם לא שמע כי האדם מורכב מנפש וגוף והחלק הנכבד הנפש, על כן מלת כבוד והביאו בצרה הזאת, בעבור שמצא וכבודי לעפר ישכן סלה והנפש אינה יורדת לעפר, והכתוב הוא על דרך משל וככה דבקה לעפר נפשי.

וטעם סלה –
באמת היה כן.

[ז, ז]
קומה, בעברות צוררי -
בעבור עברותם קום כנגדם באפך.

ויש אומרים:
שתכעיסם עד שתהיינה להם עברות.

ויש אומרים:
התנשא בהתעברות צוררי.

אמר ר' משה:

ועורה אלי ועורר אלי משפט, שגזרת שתסוב מלכות שאול אלי, כי שאול לפי דעתו כוש או פחד להזכירו בשמו הנודע.

ובן בלעם אמר:

עורר מה שדנת להושיעני.

ועל דעת אלה תהיה גזרת ועורה, מהפעלים היוצאים כדרך מלת שב, שהיא פעמים יוצאת ופעמים עומדת.

והנכון בעיני כי ועורה אלי - מלה עומדת ויחסר כ"ף ממשפט כמו ועיר פרא אדם יולד וכאשר תשמע עדת לאומים המשפט שעשית יבואו מאפסי ארץ, וזה טעם תסובבך.

וטעם ועליה למרום שובה –
שישוב אל השמים לשבת על כסא המשפט, על כן אחריו ה' ידין עמים גם הוא נכון, שהיו עם כוש עבדים מהגוים וסבבו את דוד כאילו סובבו את השכינה, כי הוא עבד השם וחוסה בו כאשר הזכיר בתחילת המזמור.

[ז, ח]
ועדת -
פירשתיו, וטעם ועליה שיתנשא עליהם ויראה להם כחו.

ור' משה אמר:

שעדת לאומים הם ישראל וטעם ועליה למרום שובה שיגביהנה למרום.

ואין לפירוש הזה טעם או ריח.

[ז, ט]
ה' -
א"ר משה:

כי טעם שפטני קח משפטי מחומסי.

והנכון בעיני: כי אתה השם שופט הארץ שפטני כפי צדקי כי לא גמלתי כוש רעה.

[ז, י]
יגמר נא רע -
הוא הפועל.

ורשעים –
הם פעולים.

ויש אומרים:
שיסור רע רשעים.

אמר רבי לוי:

כי וי"ו ובוחן לבות וכליות נוסף ואיננו רק טעמו אתה תדע מי הוא צדיק או רשע, וטעם כליות כנוי לסתרים כמו הכליות שהם נסתרים, וטעם אלהים צדיק כנגד ותכונן צדיק.

[ז, יא]
מגיני -
הוא לא יעשה מלחמה כי על השם הוא נשען, כי הוא מושיע ישרי לב כנגד ובוחן לבות.

[ז, יב]
אלהים -
יש אומרים:
כי צדיק פועל גם ישפוט אשר יזעום ה' בכל יום, והטעם הוא שופט תמיד.

ולפי דעתי: כי צדיק תאר לשופט.
ואל זועם - השם בכל יום קשור עם הפסוק שהוא אחריו, אם לא ישוב ותחסור מלת אשר, כמו: להתחזק עם לבבם שלם, כאילו הוא ואם לא ישוב אשר חרבו ילטוש.

ויש אומרים:
כי אל -
כמו אלה, על דרך: אל נולדו להרפא.
ותשוב מלת אל למלת רשעים שהיא למעלה.

[ז, יג]
אם, ויכוננה -
הטעם מכוננת לירות.

ולו -
לנפשו.

[ז, יד]
כלי מות -
שחשב להרוג בו אחרים.

ורבי משה אמר:

כי פירוש אם לא ישוב כמו אשר לא ישוב והפך זה אשר נשיא יחטא.

לדולקים -
עשה חרבו לטושה באש בוערת.

ויש אומרים:
לדולקים -
כמו דלקת אחרי רדפת אחרי, לדולקים אחרי להורגי.

יפעל -
החצים.

[ז, טו]
הנה יחבל -
כמו: חבלתך אמך,
בטרם יבוא חבל.

והרה עמל -
הטעם כי תחלתו שוא וסופו הבל, כי כל מחשבותיו תעמדנה ולא תהיינה.

[ז, טז]
בור -
טעם ויחפרהו להוסיף בעמקו ומלת בשחת המקום השפל במשקל אשר זורה ברחת מגזרת רוח.

ויש אומרים:
כמו בשחתם נתפש.

[ז, יז]
ישוב -
העמל שחשב שב בראשו ובעבור שהזכיר קדקדו, אמר ירד כי הגזרות באות מהשמים, בעבור חמסו.

[ז, יח]
אודה -
שדן דין צדקו והזכיר עליון כנגד ירד.