[פב, א]
מזמור לאסף אלהים -
טעם נצב בעדת אל - הכבוד שהוא עם עדת ישראל.

בקרב אלהים -
הם המלאכים שהם האלהים וצבא השמים בני האלהים, כי על ידי המלאכים הם כל משפט אלהים בארץ.

ויש אומרים:
כי בקרב אלהים –
כמו: אלהים לא תקלל.
והטעם: כי הוא בקרבם ויש להם לישמר שלא ישפטו עול.

[פב, ב]
עד -
עתה יוכיח השופטים שהם אלהים מתי תשפטו משפט עול, כי כח השם במלאכים בפעלים.

ופני רשעים תשאו -
הפך: נפלו פניך, על כן אחריו: הלא אם תטיב שאת.

[פב, ג]
שפטו -
עשו משפט יתום שאין עוזר לו, שלא יוכל לדבר ואלמנה שאין לה בעל הצדיקו, כי הרשעים יעשו להם חמס ואתם נושאים פניהם.

[פב, ד]
פלטו -
שפטו דל בממון ופלטו דל בנפש.

[פב, ה]
לא -
דברי המשורר שהוכיחם ולא ידעו ולא הבינו, או טעמו, שתקו כאילו לא ידעו.

וטעם בחשכה יתהלכו –
כי השוחד יעור עיני פקחים.

וטעם ימוטו –
ראוים הם מוסדי ארץ שימוטו בעבור עיוות הדין, או לא יחוסו השופטים שימוטו כל מוסדי ארץ.

[פב, ו]
אני -
מושב אלהים ישבתם.

ובני עליון -
כמלאכים.

[פב, ז]
אכן -
אין אתם רק כאדם תמותון.
והטעם: כי נשמתכם כנשמת המלאכים והנה אינכם רק כגופות תמותון.

וכאחד השרים -
המתגברים ועושים חמס וככה דרך שרים וכל שופטי ארץ.

[פב, ח]
קומה -
תפלת המשורר, או ידבר על לשון הצועקים חמס או דרך נבואה.

ובי"ת בכל הגוים –
נוסף כמו: לכו לחמו בלחמי ויהיה הפועל יוצא כדרך: ונחלתנו ונחל ה' את יהודה חלקו.

ורבי יהודה הלוי אמר:

אתה תהיה נחלה לצועקים בכל הגוים.