פה, א]
למנצח לבני קרח -
זה המזמור על גלות בבל, גם על גלותינו בדרך נבואה.

[פה, ב]
רצית ה' ארצך -
בזמן בית שני.

כאשר נשאת -
כי בעבור עונם וחטאתם גלו והעד שנשאת עוני.

[פה, ד]
אספת -
כדרך אספו נגהם ופעול השיבות - הוא אפך והנה מחרון כמו מחרות, שם הפועל.

[פה, ה]
שובינו -
הנה הטעם שמדבר המשורר על לשון ישראל בגלותינו כאשר שבת שבות יעקב בבית שני, תשיבנו גם עתה.

הפר כעסך -
כנגד אספת כל עברתך.

[פה, ו]
הלעולם -
בעבור היות גלות בבל שבעים שנה וגלות החל הזה לדור ודור עד היום.

[פה, ז]
הלא -
טעם אנחנו נחשבנו בגלות כמתים ואין מי יוכל לחיותינו זולתך.

[פה, ט]
אשמעה -
דברי המשורר יבקש דרך נבואה, כמו:על משמרתי אעמודה עד שראה בחזיון שאף השם ישוב מישראל, וידבר שלום על עמו לכסלה, מגזרת כסיל, כדרך: ועמך כולם צדיקים.

[פה, י]
אך -
אל ידאג עמו בעבור אורך הגלות, כי הישועה הקרובה אם ישראל ישובו ליראה את השם - אז ישוב השם מחרון אפו לשכון כבודו בתוכם זה אך קרוב, והנה זה המזמור לעד כי הכבוד לא היה בבית שני.

[פה, יא]
חסד -
הטעם בהיות הכבוד שוכן בארץ ישראל, אז יהיו כולם חסידים ושלום אמת בעבור היות הגזירות תלויות לפי מעשה האדם בארץ, על כן אמר: תפתח ארץ ויפרו ישע.

[פה, יג]
גם -
זה הוא הגשם אוצרו הטוב.

[פה, יד]
צדק -
השם יהלך הצדק לפניו דרך משל.
והנכון: כי צדק שם דבר ותחסר מלת איש, כאילו כתוב: איש צדק לפניו.

יהלך -
השם כדרך התהלכו אבותי לפניו אברהם ויצחק.
והטעם: שיעזור איש צדק להתהלך לפניו ובא חסר איש, כמו: אל תהי מרי ואני תפלה צדק ישרת אחר, וכן הוא: ישם לדרך צדק פעמיו והנה הטעם כפול.