[צ, א]
תפלה למשה איש האלהים -
לפי דעתי: שמשה אדונינו חבר זאת התפלה כי היא על לשון רבים ואין דברי דוד ככה.
ועוד: שהחל ה' מעון אתה ובתורה מעונה אלהי קדם.

אמר רבי משה:

כי מעון מגזרת עין מקום מבט עין.

והנכון בעיני: שהוא ממעון קדשך והיא התקרה העליונה, כמו: ויהי בשלם סוכו והנה מעונתו כנגד סוכו.
והטעם: כי השמים אינה מעונות לנו באמת רק אתה המעון באמת, ודור הולך ודור בא והמעון עומד לא ישתנה.

טעם אתה עם מלת היית –
אתה לבדך.

[צ, ב]
בטרם -
הזכיר השמים שהם למעלה מן האדם ועתה יזכיר הארץ.

ומלת בטרם –
ישרת בעבור שנים וכן הוא: ובטרם תחולל ארץ ותבל.

וטעם להזכיר ההרים –
בעבור היותם עומדים כאילו הם קדמונים כמו: ומראש הררי קדם.

וטעם יולדו –
כי הרוחות יולידום וארץ שהיתה תחת המים בבריאתה.

ותבל -
היא היבשה ששם היישוב.

ורבי משה אמר:

כי אתה אל תקיף לנצח.

ולפי דעתי: כי אל - תאר הוא.
וככה פירושו: בטרם היות הרים וארץ, ומעולם ועד עולם אתה אל, בעבור שיאמר על בן אדם דכה.

[צ, ג]
תשב -
אתה אל ולא אדם תקיף, כי תשב אנוש בימי הזקנה עד היותו דכא.

ותאמר שובו בני אדם -
אל העפר אשר לקחתם ממנה.

[צ, ד]
כי, בעיניך -
עם בני אדם ידבר השם ואל תתמה בעבור שובו לשון רבים, ואחר כן בעיניך, כי כן משפט הלשון.
זכור ימות עולם בינו,
טפכם נשיכם וגרך.

וטעם כיום –
אולי חיית אתה בן אדם אלף שנים, ככה יהיו כיום אתמול, כי יעבור שכבר עבר, או כמו אשמורה בלילה.

ועל דרך הפשט מה טעם לאמר כיום אתמול היה מספיק היום והנו כמו אילו חיה אלף שנים, ואשר יורה יושר, פירושי שיאמר: ימי שנותינו בהם שבעים שנה, שלא יגיעו לאלף ולפרש אותו על דור המבול רחוק הוא.

[צ, ה]
זרמתם -
שב לדבר עם השם, כי השנים תשימם כמו זרם מים עבר אותם, כמו השינה, או הטעם שישנו שנת עולם.

[צ, ו]
בבקר יציץ -
דור אחר דור וחלף מגזרת חליפות שמלות כדרך: אם הרגם ודרשוהו, תשלח רוחך יבראון.

בבקר -
והדור שיציץ וחלף דומה אל הציץ הדל שאין לו כח בו, שבערב ימולל ויבש והנה דימה חיי האדם כמו מבקר עד ערב.

[צ, ז]
כי -
כאילו אנפת בנו, על כן יכלו ימינו.

ובחמתך נבהלנו -
כמו: ויכל בהבל ימיהם ושנותם בבהלה.

[צ, ח]
שתה -
ובאמת יש לך להתעבר עלינו בעבור עונינו תענישנו מעט מעט.

אמר רבי משה:

כי עונינו עונות עלומינו.

והנכון בעיני: שהוא מגזרת תעלומה, על כן: למאור פניך.

[צ, ט]
כי -
הנה פירוש טעם אשר כלינו באפך, שכלינו שנינו כמו הגה, כמו: והגה מפיו יצא, שהדיבור אין לו מעמד, כי ברגע דבור המדבר ימצא ואחר כן כאילו לא היה.

[צ, י]
ימי -
אולי יטעון טוען:
והלא משה חיה ק"כ שנה ואיך הוא יאמר שבעים שנה?
זה לאות כי משורר היה שמו משה, והתשובה ככה נוכל לומר כי נח דניאל ואיוב אינם נודעים והלא יראה בתחלה איש האלהים ובעבור זה הזכיר שאיננו מתעסק בהבלי העולם וככה טעם זה המזמור, משה ידבר על לשון כל דור ודור גם דורו כן היה עד היום, אולי זה עשה זאת התפלה לפני התנבאו שהיה בן שמונים שנה וידיו כבדים.

וטעם בהם –
דבר גדול יהיה אם היה במספרם שבעים שנה.

ורהבם -
וימי רהבם ימי הכח והחוזק שהם ימי הבחרות, כולם הם עמל ואון.

כי גז -
שיכרתו מהרה כמו גזי נזרך וזה טעם חיש ונעופה, והנה נהיה כעוף נודד ממקומו, או ונעופה - לשכון ארץ חשך, ארץ עיפתה, עושה שחר עיפה, או המלה מגזרת עפעף כמו תעופה כבוקר תהיה התעיף עיניך בו ואיננו, וכאילו תעופה היו ימינו.

[צ, יא]
מי -
אמר רבי משה:

כי זה הפסוק קשור עם הבא אחריו והטעם כל איש שהוא יודע עוז אפך וידע למנות ימינו האמת נודע אליו, ונביא הוא כי יש לו לבב חכמה ויפרש כן כמו בנות צלפחד, ומלת הודע כמו הושב כספי ועל זה הדרך: או הודע אליו חטאתו אשר חטא.

ולפי דעתי: מי יודע - מי זה שיוכל לדעת עוז אפך?!
וכפי היראה ממך ככה עברתך, על דרך בקרובי אקדש כאשר דרשו קדמונינו במלת וסביביו נשערה מאד.

[צ, יב]
למנות -
כדרך הודיעני ה' קצי, תן לנו לב לדעת למנות ימינו.
והטעם: שנדע שמספרם מעט יהיה, ונביא בקרבינו, או בנו לבב חכמה.

והנה נביא –
כמו: ומה נביא לאיש.

[צ, יג]
שובה -
הטעם מחרון אפך, כי למעלה כתוב: כי כלינו באפך.

והנחם -
דרך משל לבן אדם שינחם.

[צ, יד]
שבענו -
אם שבענו חסדך בבקר, אז נגיל כל היום.
והטעם: אם תעשה עמנו חסד בבחרותינו שתלמדנו הדרך הישרה - אז נשמח כל ימינו אפילו בזקנה.

[צ, טו]
שמחנו כימות עניתנו -
בתחלואים ובדאגות.

[צ, טז]
יראה -
שיראה עזר השם להם, כי הוא חפץ בם.

[צ, יז]
ויהי -
טעם כוננה עלינו –
לתקן סבות ועלילות שלא יהיה טורח להם ועמל בכל מעשיהם.

וטעם כוננהו –
שיהיה שלם על דרך: אם ה' לא יבנה בית.