פסוק א
תפלה לעני. התפלה ההיא היא לישראל בהיותם בגולה עם עני
כי יעטוף. כאשר יהיה כפוף ומעונה כאלו הוא מתעטף קצתו בקצתו
ולפני. כאשר ידבר צרותיו ויספר תלאותיו לפני ה':

פסוק ג
אל תסתר. לבל תראה בצרתי
מהר ענני. בו ביום שאקרא לך:

פסוק ד
כלו בעשן. ימי הטובים כלו מהר עם העשן ודומה לו הכלה במהרה
כמוקד נחרו. נתייבשו במקום המוקד:

פסוק ה
הוכה כעשב. כמו עשב המתייבש ונשבר מחום השמש כן לבי נשברה כי בעבור התוגה שכחתי לאכול מאכלי והנני חלוש ומעונה:

פסוק ו
דבקה. כי מקול האנחה משמן בשרי ירזה ודבקה לעצמותי:

פסוק ז
דמיתי. דומה אני לקאת היושבת במדבר הצועקת קול יללה ואל הכוס השוכן בחרבות כי כן גם אני אזעק בקול מר ואשב שומם ויחידי:

פסוק ח
שקדתי. מהרתי לברוח ואהיה כצפור הבורח מאנשים ויושב בדד על הגג:

פסוק ט
מהוללי. המלעיגים עלי ישבעו בי ואומרים דרך שבועה אם עשיתי כזאת אהיה כהיהודים האומללים:

פסוק י
כי אפר. אני אוכל את האפר כדרך שאוכלים את הלחם ר"ל לגודל התוגה נהפך בפי טעם הלחם לטעם האפר
בבכי מסכתי. כי בעת השתיה יפול בכוס דמעות עיני והרי הוא מזוג בדמעות הבכי:

פסוק יא
כי נשאתני. מתחלה רוממת אותי ואח"ז השלכתני לארץ וכפול הצער מאלו לא הייתי בגדולה מעולם:

פסוק יב
ימי כצל נטוי. ימי הטובים חלפו והלכו להם במעט טובה כצל הזה הנוטה ממקומו מבלי יגע בו מי
ואני. עתה אני יבש מבלי לחלוחית טובה כעשב הנתייבש בחום השמש בסור צלו:

פסוק יג
ואתה. אבל אתה לעולם תשב ותתקיים וככוחך אז כוחך עתה :

פסוק יד
אתה תקום. לזה אשאל מעמך שאתה תקום ותרחם את ציון כי מעתה עת לחונן אותה כי בא הזמן:

פסוק טו
כי רצו. כי עבדיך ישראל רוצים ומחבבים אבני המקום ההוא ועפרה נשאה חן בעיניהם ומאוד יתאוו להשיב אליה:

פסוק טז
וייראו. אז ייראו הגוים ומלכיהם את שם כבודך :

פסוק יז
כי בנה. בראותם אשר בנה ה' את ציון ונראה הוא שם בכבודו:

פסוק יח
פנה. כי פנה אל תפלת ישראל המעורר תפלה בתמידות:

פסוק יט
תכתב זאת. הגאולה הזאת תהיה כתובה לזכרון לדור אחרון בכדי שהעם הנברא אז יהלל יה על הגאולה ההיא:

פסוק כא
אנקת אסיר. צעקת ישראל האסור בגולה
לפתח. להתיר קשרי האסורים להוליכם למיתה:

פסוק כב
לספר בציון. למען יסופר בציון וגו':

פסוק כג
בהקבץ. בעת יתקבצו עמים וממלכות לעבוד את ה':

פסוק כד
ענה. את זה יספרו לומר הנה מאז ענה האויב כוחי בדרך בהיותי הולך בגולה ובזה קצר ימי :

פסוק כה
אומר. והייתי אומר בתפלה הלא אלי אתה אל תסלקני מן העולם בחצי ימי
בדור וגו'. ר"ל בכל ימי הדורות בזמן השנים שקצבת אל תסלקם ביד האויב בחצי ימיהם וכאומר לא על עצמי בלבד אני מתפלל כ"א על כל הדורות:

פסוק כו
לפנים. אתה יסדת את הארץ מתחלה מאין ליש וכן השמים מעשה ידך המה וא"כ קדמת להם:

פסוק כז
המה יאבדו. סוף הדבר יהיה שהמה יאבדו ואתה תעמוד וא"כ גם תאחר להם
כלבוש. שפושט האדם ומחליפו באחר כן תחליף את העולם כמ"ש הנני בורא שמים חדשים וארץ חדשה (ישעיה סה)
ויחלופו. ר"ל כאשר תעשה כן תקום:

פסוק כח
ואתה הוא. אבל אתה דבר העומד בהוייתו ומתקיים ואין תשלום זמן לשנותיך:

פסוק כט
בני עבדיך. בני אברהם יצחק ויעקב ישובו לארצם וישכנו בה וזרעם יהיה נכון לפניך עד עולם ולא יוסיפו עוד ללכת בגולה, ומוסב למעלה לומר את זה יספרו לעכו"ם לומר כזה וכזה התפללתי והנכם רואים כי שמע אלי: