פסוק א
כי טוב. כי הוא טוב ומאתו לא תצא רעה כי עד עולם עושה חסד:

פסוק ב
מי ימלל. מי יוכל לספר כל גבורות ה' ומי יוכל להשמיע כל תהלתו:

פסוק ג
אשרי שומרי משפט. אשרי לאלה השומרים משפטי התורה ועושים צדקה בכל עת כי זה יחשב להלול אל המקום כי הרודף אחר התורה יורה בזה גדולת הנותן את התורה:

פסוק ד
זכרני. התפלל דוד על עצמו ואמר זכור גם אותי כשתהיה מרוצה לעמך ופקדני לטובה בעת בוא ישועתך:

פסוק ה
להתהלל. להשתבח עם ישראל נחלתך לומר ראו כי בנו בחר ה' ואפס בלעדינו:

פסוק ו
חטאנו עם אבותינו. כמו שאבותינו חטאו כן אנחנו חטאנו:

פסוק ז
במצרים. בצאתם ממצרים
לא השכילו. לא נתנו לב להשכיל הנפלאות שעשית במצרים
בים סוף. עודם בים מרו בה' ואמרו כשם שאנו עולים מצד זה כך מצרים עולים מצד אחר וירדפו אחרינו:

פסוק ח
למען שמו. שלא יחולל כי פן יאמרו מבלתי יכולת וגו':

פסוק ט
בתהומות. בעומק הים, הוליכם בחרבה כבמקום מדבר מבלי מים :

פסוק י
ויושיעם. בזה הושיעם מיד מצרים:

פסוק יב
ויאמינו. אז האמינו בדבר ה' ושוררו שירת הים כאשר ראו את מצרים מת על שפת הים:

פסוק יג
מהרו. בזמן מועט שכחו מעשה ה' והתלוננו במרה על מרירת המים
לא חכו. לא המתינו עד ישמעו עצת ה' מה היא כאשר באמת המתיק להם המים:

פסוק יד
ויתאוו תאוה. זהו מה שאמרו מי יאכילנו בשר
וינסו. אם יוכל למלאות שאלתם:

פסוק טו
ויתן וגו'. הוריד להם השליו
וישלח רזון. לא נעשו שמנים מאכילת השליו כי אדרבה נעשו עוד רזים וכחושים והוא משל על הפורענות הבאה עליהם בעבור זה :

פסוק טז
ויקנאו. הכעיסו למשה במחנה בפרסום רב והם קרח ועדתו שקנאו למשה ולאהרן :

פסוק יח
בעדתם. הם הר"נ איש מקריבי הקטורת
להבה וגו'. כפל הדבר במ"ש:

פסוק יט
בחורב. במקום אשר קבלו התורה:

פסוק כ
וימירו. חלפו כבוד המקום בתבנית שור
כבודם. כבוד המקום אלא שכינה הכתוב
אוכל עשב. הזכירו בגנותו שמלכלך העשב ברירו ואוכלו:

פסוק כג
ויאמר. חשב ה' להשמידם
לולי משה. אם לא היה משה עומד בפרץ וגו' ואחז במשל כעומד במקום פרצת הגדר לבלי תת לבוא דרך בה ור"ל בתפלתו בטל החמה ולולי הוא היה משמידם :

פסוק כד
וימאסו. ע"י תלונות המרגלים
לדברו. שהבטיח לרשת אותם:

פסוק כה
לא שמעו. לא האמינו בקול דברו:

פסוק כו
וישא ידו. נשא ידו בשבועה עליהם להפיל וגו':

פסוק כז
ולהפיל וגו'. כי אז נגזר עליהם הגלות והוקבע בכיה לדורות
בארצות. ר"ל בארצות הגוים:

פסוק כח
ויצמדו. חברו עצמם לבעל פעור ואכלו זבחי עובדי עכו"ם שהוא דבר שאין בה חיות כמת:

פסוק כט
ותפרץ בם מגפה. נתחזקה בהם כי רבים מתו:

פסוק ל
ויעמוד. קם מתוך העדה ועשה דין ומשפט בזמרי ועי"ז נעצרה המגפה:

פסוק לא
ותחשב. המשפט הזה נחשבה לו לזכות ולצדקה להיות שמור עד עולם כי בעבור זה נתכהן כמ"ש והיתה וגו' כהונת עולם (שם כח):

פסוק לב
ויקציפו. אח"ז הכעיסו את ה' במי מריבה ובעבורם נעשה רעה למשה למות במדבר:

פסוק לג
כי המרו. כי ישראל מרו בדבר ה'
ויבטא. ודבר משה בשפתיו לקרותם ממרים ואמר שמעו נא המורים (שם כח) ועי"ז נענש:

פסוק לד
לא השמידו. בבואם לארץ לא השמידו את העמים אשר צוה ה' להשמידם :

פסוק לו
ויהיו. האומות ההם היו להם למוקש כי הם הכשילום בהסתת עבודת העצבים :

פסוק לז
לשדים. אשר היו עובדים להם:

פסוק לח
ותחנף הארץ. הארץ תתחייב ותרשיע עבור רוב הדמים הנשפך בה לעבודת כוכבים ומזלות:

פסוק לט
ויזנו. סרו מה' ברוע מעלליהם:

פסוק מא
ויתנם ביד גוים. בימי השופטים:

פסוק מב
ויכנעו. היו נכנעים תחת ידי אויביהם:

פסוק מג
פעמים וגו'. ע"י השופטים וכמ"ש והיה ה' עם השופט וגו' (שופטים ב)
ימרו. במות השופט מרו המה בה' בעצתם הרעה וכמ"ש והיה במות השופט ישובו והשחיתו
וימכו בעונם. בעבור עונם נעשו שפלים ועניים:

פסוק מד
וירא. ראה בצרתם בעת שמעו את תפלתם:

פסוק מה
בריתו. אשר כרת עם אבותינו ואמר ואף גם זאת בהיותם וגו' לכלותם להפר בריתי (ויקרא כו)
וינחם. על הרעה
כרוב חסדיו. ולא כפי מעשיהם:

פסוק מו
לרחמים. להיות שוביהם מרחמים עליהם לבל יכבידו עולם :

פסוק מז
הושיענו. ר"ל כמו שנתת אותנו לרחמים בחסדך הגדול כן תושיענו מן הגולה וקבצנו מן הגוים אל ארצנו להודות שמה לשם קדשך
להשתבח. לשבח את עצמינו בתהלתך כי לפי רוב התהלה שבך כן ירבה שבחינו אשר בחרת בנו:

פסוק מח
ברוך וגו'. ר"ל נאמר בהודאה ברוך ה' וגו'
מן העולם. מהתחלת העולם עד סוף העולם
ואמר כל העם. ר"ל כל העם אשר לא ידעו לברך יענו ויאמרו אמן ר"ל אמת הדבר שהוא ברוך ולזה הללו את יה כאומרים אם אנו לא נדע איך להלל אתם היודעים הללו יה: