פסוק א
הללויה. אתם כולכם הללויה ואף אני אודה את ה' בכל לבב
בסוד. בעצת הישרים ובני העדה ר"ל כפי אשר יורו ישרי הלב ויתר העם:

פסוק ב
גדולים מעשי ה'. עם כי מעשי ה' המה גדולים ר"ל עשויים בחכמה נפלאה עכ"ז המה דרושים ונמצאים לכל החפצים להתבונן בהם:

פסוק ג
עומדת לעד. היא דבר המתקיימת לעולם משא"כ צדקת בשר ודם:

פסוק ד
זכר עשה לנפלאותיו. כמ"ש במן קח צנצנת וגו' והנח אותו וגו' למשמרת (שמות יז) למען יהיה לזכרון
חנון. כי הוא חנון ורחום ולזה עשה זכרון על הנסים למען ייטיבו דרכם ויקבלו שכר :

פסוק ה
טרף. זה המן שכלכל בו אנשי דור המדבר
יזכור. כי זכר לעולם הברית אשר כרת את אברהם להביאם לארץ ולזה אף כי מרו בו לא חסרו דבר:

פסוק ו
הגיד לעמו. הבטיח לעמו להראות כח מעשיו להוריש ז' האומות ולתת להם נחלת הגוים ההם ולזה הגיד שלא יאמרו במקרה בא:

פסוק ז
מעשי ידיו אמת. מה שגרש הגוים ההם היה לאמת הבטחתו לאברהם ובמשפט היה כי העובדי כוכבים ומזלות נגרשו בעונם
נאמנים. כי כל פקודיו המה נאמנים ולא ימצא בהם דבר עול:

פסוק ח
סמוכים. פקודיו המה סמוכים ונשענים להתקיים לעולם כי המה עשוים באמת וישר ואין א"כ מקום שיהיו בטלים בשום זמן:

פסוק ט
פדות. לפדותם ממצרים
צוה. על כי צוה להם התורה הנתונה בברית המתקיימת לעולם ובעבור קבלתה שלח הפדות
קדוש וגו'. ולזה קדשם במצותיו למען תהיה יראת ה' על פניהם:

פסוק י
ראשית חכמה. הנכון הוא שבתחלת למוד החכמה ישריש האדם בלבו יראת ה' ולשכל טוב יחשב לכל העושים כן כי אז תהיה תהלתו עומדת לעד להיות מהולל בחכמה ותהיה מתקיימת משא"כ אם לא תקדים היראה אל החכמה וכמ"ש רז"ל: