מצודות דוד, תהלים פרק קכד
פסוק א
לולי ה'. אם לא ה' אשר היה עמנו
יאמר וגו'. סרס המקרא יאמר נא ישראל לולי ה' וגו':
פסוק ב
בקום. בעת אשר קם עלינו אדם להרוג ולאבד:
פסוק ג
אזי. אם לא היה ה' עמנו אזי היו בולעים אותנו חיים והוא ענין מליצה על כי התאב לאכול לא ימתין עד יבושל כי אם אוכלו חי ואמר כאילו מרוב תאותם לבלענו היו ממהרים לבלענו חי
בחרות. בעת חרה אפם בנו:
פסוק ד
המים. דימה המון העמים לשטיפת מים רבים
נחלה. נחל מים היה עבר על נפשינו :
פסוק ה
הזידונים. השוטפים בזדון וברשע וכפל הדבר פעמים ושלש להתחזקות וכדרך המליצה בכל מקום:
פסוק ו
ברוך ה'. אבל ברוך ה' שלא עזב אותנו להיות טרף לשיניהם:
פסוק ז
כצפור. כמו הצפור אשר נמלטה מרשת המוקש להלכד בה
הפח נשבר. ר"ל העכו"ם נפלו ועי"ז נמלטנו מידם, ועל שהמשיל לצפור אמר לשון הנופל בהצלת הצפור:
פסוק ח
עזרנו. העזר שלנו באה בהזכרת שם ה' עושה שמים וארץ ולא באה העזר בכח ידינו: