פסוק א
ממעמקים. מתוך עומק הצרות קראתי לך ה':

פסוק ג
אם עונות תשמר. אם לא תמחול ותשמור אותם להפרע עליהם גמול מי יוכל לעמוד ולהתקיים כי הלא רבו מאוד :

פסוק ד
כי עמך הסליחה. ולא מסרת סליחת העון לאחד מהמלאכים כמ"ש כי לא ישא לפשעכם (שמות כג)
למען תורא. כ"א מסר הסליחה אל המלאך היה נפתה לב האדם לומר המלאך יתפייס לנו הואיל ולא לו חטאנו וישא את העון והיה ממעט ביראת המקום:

פסוק ה
קויתי ה'. קויתי אל ה'
קותה נפשי. כפל הדבר להתמדתו
ולדברו הוחלתי. אני מייחל ומקוה לדברי הבטחתו:

פסוק ו
נפשי לאדני. נפשי מקוה לה' יותר מאשר יקוו שומרי החומות לאור הבוקר ללכת לישון, או נפשי הוא אל ה' מן האנשים השומרים ומצפים לבוקר אור הגאולה, ר"ל נפשי היא כאחת הנפשות האלה
שומרים לבוקר. כפל הדבר להתמדתו:

פסוק ז
יחל ישראל. אתה ישראל קוה אל ה' כי עמו החסד
והרבה. הלא פדה אותך רבות פעמים וכמו כן יפדה אותך גם עתה כי לא יחסר לו פדות כי הרבה עמו:

פסוק ח
והוא יפדה את ישראל וגו'. ר"ל הנה גם העון לא יעכב הגאולה כי הוא יפדה את ישראל מן העונות כי כבר נתמרק העון והלך לו והרי הוא פדוי מן העון: