פסוק א
כי לעולם חסדו. כי חסד ה' הוא דבר המתקיים לעולם ולא כן חסדו של ב"ו :

פסוק ב
האלהים. הם מלאכי מעלה:

פסוק ג
האדונים. הם צבא השמים וכסיליהם שהם אדונים למשול בארץ וה' הוא אדון עליהם ולכל אשר יחפוץ יטם:

פסוק ד
לעושה. מוסב על מלת הודו לומר הודו לעושה נפלאות גדולות וכן כולם
לבדו. ואינו צריך לעזר מלאכי מעלה:

פסוק ו
על המים. והוא נגד הטבע כי טבע המים לעלות ממעל לארץ:

פסוק ח
את השמש. ר"ל הודו לעושה את השמש למשול ביום וקבע לו תחומו ולא יעבור:

פסוק י
בבכוריהם. ביד בכוריהם כי כאשר שמעו הבכורים ממכת בכורות עמדו על אבותיהם והרגו בהם למהר לשלח את ישראל :

פסוק יא
ויוצא. ר"ל הודו לאשר הוציא את ישראל מתוך מצרים:

פסוק יב
ביד. ר"ל הודו לאשר הוציא ביד חזקה ובזרוע נטויה והמשילו לגבור הנוטה בידו מול האויב בהלחמו עמו ואמר הודו לו על שהוציאם ביד רמה ולא כעבדים הבורחים:

פסוק יג
לגזרים. לקרעים הרבה לכל שבט שביל לעצמו:

פסוק יד
והעביר. הודו לאשר העביר את ישראל בתוך הים:

פסוק טו
ונער. הודו לאשר נער וטרד בתנועה חזקה את פרעה וגו':

פסוק טז
למוליך. ר"ל היה מוליכם בדרך הישר ע"י עמוד הענן :

פסוק יח
ויהרוג. הודו לאשר הרג מלכים אדירים של כנען והם המלכים הגדולים שזכר וכפל הדבר במ"ש:

פסוק יט
לסיחון. הודו לאשר הרג לסיחון וגו' ובעבור חזקו פרטו לעצמו:

פסוק כ
ולעוג. הודו לאשר הרג גם לעוג וגו' ובעבור חזקו פרט גם אותו:

פסוק כא
ונתן. הודו לאשר גם נתן ארצם לנחלה עם כי לא שאלו רק לעבור בגבולו:

פסוק כב
נחלה. הודו לאשר נותנם נחלה לכל ישראל עבדו כי לקיים שבועתו להאבות היה די אם היה נותנם להצדיקים שבדור:

פסוק כג
שבשפלנו. הודו לאשר זכר אותנו בעוד היינו בתכלית השפלות במצרים נבזים ומלוכלכים בעבודת פרך :

פסוק כד
ויפרקנו. הודו לאשר פרק והושיע לנו מצרינו:

פסוק כה
נותן. הודו לנותן לחם לכל הבריות ומשגיח על הכל:

פסוק כו
לאל השמים. לאל היושב בשמים העליון על כל: