פסוק א
כי טוב. כי הוא טוב
זמרה אלהינו. זמרה לאלהינו
כי נעים וגו'. על כי הוא נעים לזה נאוה לו תהלה:

פסוק ב
בונה. הוא הבונה לעתיד את ירושלים ואת ישראל הנדחים בקצה הארץ יכנסם אליה:

פסוק ג
הרופא. הוא הרופא למי שלבו נשבר מרוב התוגה
ומחבש. עושה תחבושת
לעצבותם. ר"ל מעביר העצבון:

פסוק ד
מונה וגו'. ר"ל יודע הוא מספרם וקורא להם שמות לכ"א שם הנאה לו:

פסוק ה
לתבונתו. לדברים שיש בהם תבונה הנמצאים אצלו אין מספר להם כי רבו מאד:

פסוק ז
ענו. הרימו קול לה' בהודאה על הטובה:

פסוק ח
הרים. לפי שא"א לחרוש ולזרוע שם בעבור הגובה לזה מצמיח שם חציר למאכל בהמה:

פסוק ט
לחמה. חציר ההרים
לבני עורב וגו'. נותן מזון לבני עורב הקטנים אשר יצעקו בעבור חסרון המזון וזהו על כי המה לבנים בקטנותם חושבים אבותיהם שאינם בניהם בעבור שינוי מראות הנוצות ואינם חוששים לזונם והקב"ה מזמין להם יתושים מתוך צואתם ואוכלים אותם:

פסוק י
לא בגבורת. אינו חפץ במי שתולה בטחונו בגבורת הסוס לרוץ ולרדוף במלחמה
לא בשוקי. לא ירצה במי שבוטח בחוזק שוקיו לרוץ רגלי:

פסוק יא
רוצה. רק רוצה ה' ביריאיו וחוזר ומפרש שהם המיחלים לחסדו ואינם בוטחים בעצמם בחוזק השוק או בגבורת הסוס כי הבוטח באלו מסיר יראת ה' מעל פניו:

פסוק יב
שבחי ירושלים. יושבי ירושלים
ציון. אתם יושבי ציון הללו את אלהיך :

פסוק יג
כי חזק. ולא יוכל האויב לכבשה מעתה
ברך. הוא ברך את הבנים אשר בקרבך ר"ל שיהיו הבנים מרובים ויתגברו על האויב:

פסוק יד
השם גבולך. בגבולך שם שלום כי לא תבוא עליך מלחמה
חלב וגו'. ולא יאכלם האויב:

פסוק טו
אמרתו. הוא המטר הבא במאמר פיו
עד מהרה. כאשר ישלחנו ירוץ מהרה לעשות שליחותו:

פסוק טז
כצמר. לבן כצמר ועם שהצמר הוא פחות ממנו בלובן עם כל זה המשילו לצמר על כי אין מה בארץ יותר לבן מצמר להמשיל אליו וכן וקולו כקול מים רבים (יחזקאל מג) וכמוהו רבים
כפור. הוא הנופל מן השמים בשחר בזמן הקור המפוזר ע"פ האדמה כאפר המפוזר ולפי שאין הכפור לבן כמו השלג לכן דמהו לאפר :

פסוק יז
משליך קרחו כפתים. ר"ל מקריש כל פני המים וכאילו השליך חתיכות קרח לכסות כל רוחב המים וארכו
לפני קרתו. לפני הקור הבא בִּגְּזֵרָתוֹ מי יוכל להתקיים אם לא יתחמם מדברים המחממים:

פסוק יח
ישלח דברו. ר"ל ישלח המטר או חום השמש והם ממסים את השלג והכפור והקרח וכשהוא מנשב רוחו ימסו ויזלו מים:

פסוק יט
מגיד וגו'. מוסב על מלת שבחי שאמר בתחלת הענין לומר שבחי את ה' על שהוא מגיד דברי תורה ליעקב
חוקיו וגו'. כפל הדבר במ"ש:

פסוק כ
לא עשה כן. ליתן להם דברי התורה ולא הודיע להם המשפטים כ"א לישראל לבדם
הללויה. לזה הללו את יה: