פסוק א
צדק. תפלתי הנאמרה בצדק ובכוונת הלב
בלא. הנאמרה בלא שפתי מרמה :

פסוק ב
משפטי יצא. רצה לומר לא תעשה בי משפט הראוי על אשמותי כי ראה מעשה הישרים שעשיתי ולפיהן שפטני:

פסוק ג
בחנת לבי. לדעת מחשבותי והשגחת בי בלילה והוא עת שמחשבת האדם צלולה
צרפתני. כצורף הזה הצורף כספו לדעת הטובה היא כך בחנת אותי ולא מצאת בי מחשבת רשע
זמותי. מחשבותי אינם עוברים דברי פי רצה לומר כמחשבותי כן אמרי פי:

פסוק ד
לפעולות אדם וגו'. מה שצוית בדבר שפתיך על פעולות האדם את המעשה אשר יעשה
ארחות פריץ. אורח הפרוץ וההרוס המבטל אורח המצות הנה אני שמרתי לבלתי תת למו ללכת בו לבטל אורח המצות:

פסוק ה
תמך. תמוך רגלי ללכת בנתיבותיך בכדי שלא ימעדו לנפול:

פסוק ו
כי תענני. כי ידעתי שתענני:

פסוק ז
הפלה חסדיך וגו'. רצה לומר אתה המושיע את החוסים בך הפרש חסדיך מן הקמים בימינך לעשות מול רצונך לבל עשות להם חסד בלבד להחוסים בך תעשה חסד:

פסוק ט
זו שדוני. אשר שדדו אותי
בנפש. בעבור קחת נפשי מקיפים וסובבים עלי:

פסוק י
חלבמו. על שחלבם סגרו פיהם מגודל השומן מרוב כל לזה ידברו בגאוה:

פסוק יא
אשרנו וגו'. מסבבים עתה רגלינו ללכוד אותנו ושמים עיניהם לנטות בארץ אנה ואנה לארוב עלינו:

פסוק יב
דמיונו. דומה הוא כאריה החומד לטרוף
יושב במסתרים. מטמין עצמו לארוב לבל יראוהו:

פסוק יג
קדמה פניו. עד שלא ילכדנו הקדימהו והפילהו לכרוע על ברכיו
פלטה. הצל נפשי מיד הרשע שהוא חרבך:

פסוק יד
ממתים. אהיה מן המתים מידך
מחלד. מחמת שכלה זמן חייהם בעבור הזקנה
חלקם. ואותן שחלקם בחיי עולם הבא ואשר תמלא בטנם מרוב טוב הצפון אשר עין לא ראתה
ישבעו בנים. ומאותן אשר ישבעו בבנים הגונים ומאותן אשר יניחו יתרון עשרם לבניהם לרשת אותם אחרי מותם:

פסוק טו
בצדק. בעבור הצדק שעשיתי אזכה לחזות פניך ואשבעה ממראית תמונתך בעת בא זמן הקיצה הוא תחיית המתים כמ"ש ורבים מישיני אדמת עפר יקיצו וגו' (דניאל י"ב):