מצודות דוד, תהלים פרק כד
פסוק א
ומלואה. כל הדברים שהארץ מלאה מהם.:
פסוק ב
כי הוא וגו'. רצה לומר כי מה שהארץ היא למעלה מן הים נראה מזה שהוא יתברך יסדה על הימים והכינה על הנהרות כי בדרך הטבע היתה הארץ יורדת תחת המים:
פסוק ג
מי יעלה. ר"ל עם שכולם המה לה' מ"מ אין כולם ראויים לבוא בהר ה' והוא בית המקדש וכמ"ש מי בקש וגו' רמוס חצרי (ישעיה א') וכאלו ישאל ומי אם כן ראוי לעלות בהר ה':
פסוק ד
נקי כפים. וכאלו השיב זהו הראוי מי שכפיו נקיים מממון שאינו של יושר ולבו ברור ביראת ה' ולא מפחד אדם
אשר לא נשא. עד שלא נשבע בה' לשוא ולרמות שהוא דבר המסור ללב ואין מי יכיר בו וא"כ מנע מזה מפחד המקום :
פסוק ה
ישא ברכה. זהו הנושא ברכה מאת ה' ויכול הוא לבוא לבית המקדש להתפלל על הברכה:
פסוק ו
זה דור. זה הדור שהמה דורשי ה' והמה קרואים זרע יעקב הראוים לבקש פניך לעולם ולבא לבית המקדש:
פסוק ז
שאו. אתם שערי בית המקדש הנה לכם יהיה נשיאת והרמת ראש וגדולה יתירה
והנשאו. כפל הדבר לגודל ההתנשאות
פתחי עולם. כן יקרא פתחי בית המקדש כי המשכן לא היה קבוע במקום אחד אבל בית המקדש קבוע במקומו עד עולם וכן נאמר מכון לשבתך עולמים (מלכים ב ח')
ויבוא מלך הכבוד. כי ה' שהוא המלך אשר בו כל הכבוד הוא יבוא בכם לבית המקדש לשמוע אל הרנה ואל התפלה מן הבאים בו:
פסוק ח
מי זה. כאומר ואם תשאלו מי זה מלך הכבוד אשיב לכם שהוא ה' החזק והגבור
גבור מלחמה. מתגבר הוא על הלוחמים עם אוהביו:
פסוק ט
שאו וגו'. כפל הדבר כדרך המשוררים ויתכן שהאחד אמור על בית ראשון והאחד על בית העתיד כי בבית השני לא שרתה השכינה:
פסוק י
ה' צבאות. המושל בצבאות מעלה ומטה
סלה. עד עולם הוא מלך הכבוד: