פסוק א
משכיל. בזה ישכיל את העם ללמדם דעת
נשוי פשע. אשרי למי שנמחל פשעו ונתכסה חטאו למען לא יזכר כי בודאי עשה תשובה הגונה:

פסוק ב
לא יחשוב. העון שעשה לא יחשוב לו ה' בחשבון מעשיו כי נמחל לו על ידי התשובה
ואין ברוחו רמיה. וזהו כשאין במחשבתו רמיה שאין עושה תשובה לרמות הבריות כי אם בלב שלם:

פסוק ג
כי החרשתי. ועל שגדול כל כך כח התשובה לזה כאשר החרשתי ועמדתי בשתיקה להתבונן במעשי אז הייתי דואג על עונותי עד שבלו עצמי ועסקתי בשאגתי כל היום:

פסוק ד
כי וגו'. ר"ל כי פחדתי פן יומם ולילה תכבד עלי מכת ידך והלחלוחית שבי יהיה נהפך ליובש כאלו היה לעולם בחורב הקיץ :

פסוק ה
חטאתי. לזאת אודיע חטאתי ולא אכחש בה כי אמרתי כשאודה עלי פשעי ואתחרט אז תמחול עליהם לעולם כי לא יזכרו עוד:

פסוק ו
על זאת. האמור למטה
לעת מצוא. כשימצא לבו שלם בתשובה
רק לשטף. ר"ל לא יתפלל שלא יבוא עליו הפורענות כלל כי במה א"כ ימורק העון ורק תפלתו תהיה שלא יבוא הרבה יחד כשטף מים רבים:

פסוק ז
אתה סתר לי. ויאמר בתפלתו אתה תהיה לי לסתר מן הפורעניות ותשמור אותי מכל הצרות לבל יכלו אותי מן העולם
רני וגו'. לעולם תסבב אותי ברינה של הצלה ר"ל כשתבוא עלי צרה למרק העון ותלך לה ותבוא שוב ותחזור ותלך לה ואז בכל פעם שתלך ארנן רינה של הצלה וכאלו אהיה מסובב בהם לעולם:

פסוק ח
אשכילך. אתן שכל בלבך ואלמדך אשר בדרך הזה תלך
איעצה. אתן לך עצה בדבר אשר ראיתי בעיני בעצמי כי גם אנכי חטאתי ושבתי לה' וכזה התפללתי והנה הועילה תפלתי:

פסוק ט
כסוס כפרד. אטומי לב כמותם
במתג ורסן. אשר כשמקשטים אותו במתג ורסן אז מהצורך לבלום פיו לבל יקרב אליך לנשוך כי אין לו חלק בבינה לדעת שלקשטו משימין בו ולא להכאיבו ואמר שאתה לא תהיה כן ובין תבין שהיסורים הבאים המה למרק העון ולא תבעט בהם:

פסוק י
רבים וגו'. כי הרשע המבעט ביסורים הנה באים עליו רבים מכאובים אבל הבוטח בה' ומשכיל לדעת שהמה לטובתו כי בהם ימורק העון ואינו מבעט בהם החסד מה' מסבבו כי יסירם ממנו ויהיה נקי מעון:

פסוק יא
שמחו בה'. בהחסד הבא ממנו: