מצודות דוד, תהלים פרק לד
פסוק א
בשנותו. בעת ששינה את דברו לדבר מבלי חכמה
לפני אבימלך. לפי שהיה ירא ממנו לבל יכנו נפש כמ"ש (בשמואל א כא) ולזה דבר הוללות וסכלות לחשוב שאין הוא דוד
ויגרשהו. ועי"ז צוה אבימלך לגרשו והלך לדרכו וניצל מידו:
פסוק ג
בה'. בתשועת ה' תתהלל נפשי וכאשר ישמעו ענוים ישועתי ישמחו גם המה:
פסוק ד
גדלו. ספרו גדולתו עמי
יחדו. אני ואתם:
פסוק ו
הביטו אליו. לבטוח בו
ונהרו. ויבוא עליכם הארה ותשועה
אל יחפרו. כי השואל מה ואין נותנים לו יחפר ויכלם:
פסוק ז
זה עני קרא. כשזה הקורא הוא עני ומוכנע אז ה' שומע:
פסוק ח
ויחלצם. יוציאם בשליחותו של מקום:
פסוק יא
כפירים. ר"ל גדולים ועשירים :
פסוק יג
החפץ חיים. חיי עוה"ב
אוהב ימים. ר"ל אוהב ימי העולם להרבות במעשים טובים לראות בטוב האמיתי בעוה"ב:
פסוק טו
בקש שלום. בקשתך יהיה לעשות שלום בין איש לאחיו
ורדפהו. ר"ל מאד תהיה מחזר אחר השלום:
פסוק יח
צעקו. אבל כאשר יצעקו בתפלה וישובו לה' אז ישמע להם ויצילם מצרותם:
פסוק יט
לנשברי לב. המכניע עצמו ושב ממעשיו:
פסוק כ
רבות רעות. אף אם יבוא על הצדיק רעות רבות אין תוחלתו נאבדה כי מכולם יצילנו ה' :
פסוק כב
תמותת וגו'. הרעה שהרשע עושה היא תמית אותו ר"ל העון עצמו מקטרג עליו :
פסוק כג
פודה. בגמול שכר המעש"ט פודהו מן הצרה: