פסוק ב
אמרתי. חשבתי בלבי אשמרה מנהגי מלחטוא בלשוני לדבר מה מול מדת הדין
אשמרה לפי מחסום. אשמור עצמי כאלו היה על פי מחסום אשר ימנע הדבור ר"ל עם כל הכאב הבא עלי לא אצעק להתרעם
בעוד רשע לנגדי. בזמן אשר הרשע הבא לבקרני עומד לנגדי כי אחשוב כאשר אצעק אז ישמח בצרתי:

פסוק ג
נאלמתי דומיה. כ"כ ארגיל עצמי בשתיקה עד שנעשיתי כאלם בעבור השתיקה
החשיתי מטוב. כי שתקתי מלדבר גם דברים טובים ונחומים כי פן ברבות הדברים אצעק ואתרעם
וכאבי נעכר. עם כי כאבי נעכר עכ"ז אתאפק ואחריש:

פסוק ד
חם לבי. הלב אשר בקרבי נתחמם מאד מאש החלי
בהגיגי. כשהגה יוצא מפי בוערת כאש כי ההבל חם מאד
דברתי בלשוני. מוסב על תבער אש לומר תבער כאש כשאדבר בלשוני וכפל הדבר במ"ש:

פסוק ה
הודיעני. הודיע לי סוף ימי מתי אמות ואם מעט המה ימי חיי הלא אבחר למות מחלי זה מלסבול צער גדול ולמות אח"ז בזמן קצר
מה היא. כמה היא וכפל הדבר במ"ש
מה חדל אני. כמה מהזמן אהיה עם יושבי חלד:

פסוק ו
טפחות. קצובות כדבר הנמדד בטפח
וחלדי. זמני בעולם היא כאין נגד שנותיך אשר לא יתמו
אך כל הבל וגו'. כל ההבלים הוא בכל אדם איש לא נעדר מפגעי הזמן
נצב סלה. הדבר הזה נצב לעולם ולא ישתנה להיות מי מבני אדם חדל מהבלי הזמן ופגעיו:

פסוק ז
אך בצלם וגו'. האיש הלא בחושך יהלך ולהבל וריק קובץ המון עושר רב כי הוא צובר ואינו יודע מי יאספם הבית כי פן ימות ואיש אחר יאספנו:

פסוק ח
ועתה. הואיל וקניני העולם הבל המה מה יהיה א"כ תקותי אל ה' ומה הוא הדבר אשר אהיה מיחל לך עליו:

פסוק ט
מכל פשעי. ר"ל ע"כ תקותי שתצילני מהעונש הבא על פשעי ואל תשים אותי להיות לחרפה בעיני הנבל:

פסוק י
נאלמתי. הלא בבוא עלי העונש הייתי כאלם ולא התרעמתי כי אמרתי הלא אתה עשית ולא תעשה עול במשפט :

פסוק יא
הסר. לזה הסר מעלי הנגעים הבאים ממך על כי כבר כליתי ממלחמת ידך ודי בזה :

פסוק יב
בתוכחות. בשיעור התוכחות הראויות על העון כך תייסר את האיש בעונש הגוף וגם תמס חמודות עשרו כעש הזה המכלה את הבגד
אך הבל. ההבל הזה הוא לעולם ובכל אדם ר"ל כל החוטאים כלם נלקים לעולם בגופם ובחמדת עשרם אם לא ישובו לה':

פסוק יג
שמעה תפלתי. להצילני מן העונשים האלה
כי גר אנכי עמך. למול שנותיך אני כגר על פני האדמה כי מעט ימי וכן יכלו בתוכחות האלה
תושב ככל אבותי. ר"ל כל מה שאני כתושב בארץ הוא רק ככל אבותי כי עם שהיו תושבים הנה מתו ואינם ולמול שנותיך אחשב כגר :

פסוק יד
השע ממני. פנה ממני מכת ידך ואתחזק עצמי בתורת ה' כאשר יוסרו היסורים המונעים והטורדים
בטרם אלך. עד לא אלך בדרך כל הארץ ואינני עוד בזה העולם כי אחר המיתה נעשה האדם חפשי מן התורה והמצות: