פסוק ב
משכיל אל דל. הנותן צדקה לדל בהשכל לבל יכלימו
ביום רעה. ובגמול זה ימלטהו ה' כשיהיה בעולם עת רעה כי לא תעבור עליו:

פסוק ג
יאשר. ישובח בכל הארץ, הכל יאמרו אשריו
ואל תתנהו. אתה ה' הן ידעתי שלא תתנהו ברצון אויביו להשיג בו תאותם :

פסוק ד
ה' יסעדנו. כשיפול למשכב יסעדנו ה' בהיותו על מטתו בחליו
הפכת. בעת חליו תהפכו בכל מקום משכבו מצד אל צד כדרך המשמש את החולה אשר יצטרך למי לסעדו בזה ואמר בדרך משל:

פסוק ה
אני אמרתי. בעת חליי אמרתי רפאה נפשי ר"ל מחול עוני כי העון הוא חולי הנפש והמחילה היא הרפואה
כי חטאתי לך. וצריך אני למחילה שהיא רפואת הנפש וממילא תבוא רפואת הגוף והוא הסעד אשר יסעד את החולה:

פסוק ו
רע לי. הנה הרע מוכן לבוא עלי ומתי ימות ר"ל היו מצפים שיקרב לבוא יום מיתתי:

פסוק ז
ואם בא לראות. וכאשר בא מי מהם לראות בי ולבקרני היה מדבר עמי שוא כי בפיו ינחם אותי ובלבו היה מקבץ דברי און ועמל וכשיצא לחוץ אל חבריו היה מדבר האון אשר קבץ בלבו:

פסוק ח
יחד וגו'. ר"ל כל שונאי יחד ידברו עלי דברי גנות בלחש ובחשאי לבל יהא נשמע לי
עלי יחשבו. חושבים עלי שיבוא לי הרעה:

פסוק ט
דבר בליעל. אומרים עלי דבר הבליעל שעשה הוא יצוק בו את החלי הזה ר"ל עוני גרמה החולי ולזה החלי אשר שכב בה לא יקום ממנה כי מות ימות:

פסוק י
גם איש שלומי. גם האיש אשר היה עמי בשלום אשר האכלתיו לחמי
הגדיל עלי עקב. היה מגדיל עלי מארב לארוב על נפשי:

פסוק יא
ואתה ה'. אז בחליי התפללתי ואמרתי אתה ה' חנני והקימני מחלי זה ואשלמה להם כגמולם:

פסוק יב
בזאת. כשתרפאני אז אדע כי חפצת בי
יריע. תרועה של שמחה:

פסוק יג
ואני בתומי. ובעבור שהלכתי אני בתמימות לזה תמכת בי בחליי והצבתני לפניך בבריאות כל ימי חיי וכ"ז מוסב למעלה לומר כשם שתמך בי בחליי בעבור כשרון מעשי כן יסעוד ויתמוך את כל משכיל אל דל:

פסוק יד
ברוך ה'. נתן הודאה לאל ככלותו הספר על אשר נתן בו ה' רוח לדבר בו
מהעולם. ר"ל מקצה העולם עד קצהו
אמן ואמן. הוא כדרך העונה אמן אחר הברכה להיות מקוים: