פסוק ב
כל העמים. כי כלם צריכים לדעת המוסר הזה:

פסוק ג
יחד. ר"ל זה כזה:

פסוק ד
והגות. מחשבות לבי המה דברי תבונה, ר"ל מלבד הדברים הנגלים שיש במה שאדבר הנה יש בהם עוד דברים נסתרים מה שאחשוב בלבי:

פסוק ה
אטה למשל אזני. דברי המשל הם כמו כצאן לשאול שתו ולא יראו אור ואמר גם אני אטה אזני להם כאומר לא לזולתי לבד אזכיר ואזהיר כי גם את עצמי עמהם
אפתח בכנור חידתי. כי החידה היא סגורה וסתומה ואמר אפתח סתימת החידה ואפרשה עם הכנור שאזמר בה כי בהכרעת הנגון יובנו הדברים:

פסוק ו
למה אירא. וזהו דברי למה אירא וגו' ר"ל על מה אירא כשיבוא הרע בעולם והלא על כי העונות אשר אני מזלזל בהם לדושם בעקב רגלי הם הם המסבבים אותי ובעבורם אני מתפחד פן על ידיהם אלכד ברעה:

פסוק ז
הבוטחים. ר"ל א"כ כ"ש האנשים התולין בטחונם ברוב עשרם ומתהללים בו כ"ש שיש להם להתפחד כי הלא דרכם להרבות זלזול בעונות ולדושם בעקב הרגל:

פסוק ח
אח וגו'. כאומר הנה באמת סכלות גדול הוא לבטוח בעושר כי הלא אין איש יוכל לפדות בממון את אחיו מן המיתה ואף כופר נפש עצמו לא יוכל ליתן:

פסוק ט
ויקר. לפדות את הנפש היא דבר יקר ולא סוף דבר שיקר הוא אלא אפילו שחדל הוא לעולם ואינו נמצא כלל :

פסוק י
ויחי. ואף אם הרבה יחיה וכי יחיה עוד לנצח ולא יראה כלל את השחת ומהו א"כ בטחון העושר:

פסוק יא
כי יראה. עם כי יראה שכל בני העולם עומדין למיתה החכם יהיה או סכל ובמותם יעזבו עושרם לאחרים אשר לא עמלו בו:

פסוק יב
קרבם. עכ"ז יחשבו בקרב לבם אשר בתיהם יתקיימו לעולם
קראו. קוראים שמם על אדמתם לומר שהיא אדמת פלוני כאלו יחיו לנצח ותהיה בידם:

פסוק יג
ואדם ביקר. הלא אין האדם בטוח ביקר עשרו שילין עמו עד הבוקר וא"כ מה הוא העושר
נמשל. הבוטח בעשרו הוא נמשל לבהמות ודומים אליהם בחסרון הדעת, והענין כפול לדמיון גמור:

פסוק יד
זה דרכם. כן מנהגם להחזיק לעצמם את הכסילות הזאת להתהלל עם העושר ולבטוח בו
ואחריהם. אף בניהם הבאים אחריהם גם המה ירצו לעולם באמרי פי אבותיהם להתהלל עם העושר:

פסוק טו
כצאן. ועומדים המה למיתה לכלות הנפש עם הגוף וכמו הצאן הנאסף אל הדיר הגופות עם נפשותם כן יאספו כולם להשימם בשאול והמות ישברם מכל וכל כי בקבר תכלה הנפש עם הגוף
וירדו. אף בחייהם כאשר יבוא עתם ימשלו בם הישרים בבוא עת בקרם וזריחתם
וצורם. וחזקם יובא להרקב בשאול ולא ישאר מהם מאומה לא מהגוף ולא מהנפש
מזבול לו. מן המדור שלו יובא אל השאול:

פסוק טז
מיד שאול. לבל תכלה נפשי עם הגוף בקבר
כי יקחני סלה. את נפשי יקח להיות גנוזה עמו למעלה עד עולם:

פסוק יז
אל תירא. אל תדאג בעבור קנאת העושר:

פסוק יח
הכל. כלל וכלל לא וכן ולרש אין כל (שמואל ב יב)
לא ירד. אל הקבר:

פסוק יט
כי נפשו. היא לבד ברך נפש עצמו בימי חייו ואמר שלום יהיה לי אבל לא נתברך מזולת אבל אתה כאשר תיטיב מעשיך להיטיב לך בעוה"ב אז הכל יודוך:

פסוק כ
תבוא וגו'. כאשר תבוא להשכיל אף עד גמול דור אבותיו אשר ג"כ היתה כל חמדתם לאסוף הון אז תבין שעד נצח לא ראו אור עוה"ב:

פסוק כא
אדם ביקר. ר"ל אף תבין כי האדם אשר הוא ביקר העושר
ולא יבין. לבל ישים בה כל חמדתו ולבטוח בה שהוא נמשל לבהמות ודומים הם בחסרון הדעת דמיון גמור: