מצודות דוד, תהלים פרק נא
פסוק ב
בבוא. להוכיחו בדבר ה' כאשר בא אל בת שבע:
פסוק ד
הרב. הרבה ומאוד כבסני :
פסוק ה
אני אדע. מכיר אני שפשעתי ותוהא אני עליו
נגדי תמיד. לזכור בו ולדאוג עליו:
פסוק ו
לך לבדך. ובידך א"כ למחול משא"כ אם היה החטא לאדם
בעיניך. כפל הדבר במ"ש
למען וגו'. מתחלה נעשית למען תהיה צדיק בדבריך שאמרת שלא אעמוד בנסיון כזה וכמ"ש רז"ל
תזכה וגו'. מוסב על מלת למען כאומר ועתה מחול לי למען תהיה זכאי בשפטך את הרשעים הממאנים לשוב על כי יראו שמחלת לי בתשובה:
פסוק ז
הן בעוון חוללתי. כי אמרו רבותינו ז"ל שדוד היה בן תמורה כי אביו חשב שבא על שפחתו ובא על אשתו ולזה אמר הלא נבראתי בעון ולזה מאוד גבר בי היצה"ר להחטיאני בדבר העון אשר הוא מעין העון אשר נבראתי בה
ובחטא יחמתני אמי. כשנתחממה אמי כשנתעברה ממני היה בחטא וכפל הדבר במ"ש :
פסוק ח
הן אמת וגו'. הלא חפץ אתה להיות נשרש האמת אף במחשבת הכליות וא"כ לא יפה עשה אבי במחשבתו עם כי לא חטא בפועל
ובסתום. בהכליות הסתומים הודעתני חכמה, ר"ל כמוני כמות כל האדם תלויה החכמה בהכליות ולזה רע מאוד מחשבה רעה כי היא נעשה בכליות מקום נביעת החכמה ולפי גודל החטא הגדיל בי היצה"ר:
פסוק ט
תחטאני. לזה תסיר חטאי כמו שמסירין הטומאה עם הזאת האזוב ואהיה טהור מטומאת החטא
תכבסני. ר"ל מחול לי לבל ישאר רושם עון ואהיה לבן יותר מן השלג מבלי רושם עון כלל:
פסוק י
תשמיעני ששון ושמחה. השמיעני סלחתי ויהיה לי שמחה וששון ואז תגלנה העצמות אשר דכית בדבר הנבואה הקשה הבאה אלי:
פסוק יא
הסתר פניך. לבל יעמדו מול פניך לקטרג בי:
פסוק יב
לב טהור. לבל אחטא עוד
ורוח נכון. רוח ישר וכפל הדבר במ"ש:
פסוק יג
אל תשליכני. למאס בי ולעזבני אל המקרים
ורוח קדשך. רוח הקודש אשר בי מאז:
פסוק יד
השיבה. שלח לי ששון ישועה כמאז
תסמכני. סמוך אותי ברצון אהבת המתן כמשפט לאוהבי ה':
פסוק טו
אלמדה. אז אוכל ללמד את דרכיך את הפושעים ולהזהירם על התשובה ולומר להם ראו מה עלתה בי ע"י התשובה
אליך ישובו. ע"י דברי אלה ידעתי כי ישובו:
פסוק טז
מדמים. שלא יושפך דמי בגמול עון הזה ואז תרנן לשוני הצדקה שעשית עמדי:
פסוק יז
תפתח. במה שתמחול לי תפתח פי להגיד תהלתך לרבים ולהעיר לבם על התשובה:
פסוק יח
כי לא תחפוץ. אין עיקר חפצך בזבח ומתן :
פסוק יט
זבחי. רוח נשברה הוא הזבח המרוצה ולא תבזה אם כן לבי הנשבר והנדכה:
פסוק כ
היטיבה. חוזר גם להתפלל על בני הגולה בבבל ואשור ואמר ראה לבותם הנשברים והיטיב ברצונך את ציון שתבנה ותכונן:
פסוק כא
אז תחפוץ וגו'. כי אז תמלא הארץ דעה ולא יחטאו ולא יצטרכו עוד להביא חטאות ואשמות ולבד זבחי צדק יזבחו והם שלמים ועולות הבאים בנדבה ומבלי חטא
אז יעלו וגו'. כפל הדבר במ"ש: