פסוק ב
יקום. לנקום נקמת עמו
אויביו. אויבי ישראל נקראים אויבי המקום:

פסוק ג
כהנדוף עשן. כמו העשן הנדחף ממקומו ברוח קל כן תנדוף האויב בסבה קלה:

פסוק ה
שירו לאלהים. ר"ל היו בטוחים על התשועה ומעתה שירו עליה
סולו. רוממו לה' הרוכב על השמים הנקראים ערבות
ביה שמו. ר"ל היו בטוחים בהתשועה בעבור כי עתה יה שמו ואין השם שלם עד הזמן ההוא ותבוא א"כ התשועה למען שמו ולזה מעתה עלזו ושמחו לפניו:

פסוק ו
אבי יתומים וגו' במעון קדשו. ר"ל אף כי אלהים יושב במעון קדשו בשמים ממעל מ"מ משגיח הוא בתחתונים והוא לאב ולדיין לישראל הנקראים יתומים ואלמנות כמ"ש יתומים היינו וגו' אמותינו כאלמנות (איכה ה):

פסוק ז
מושיב יחידים. ר"ל בהיותכם במצרים יחידים מפוזרים בכל הארץ אחד הנה ואחד הנה הלא בעת בוא הגאולה כנס המקום אתכם בשעה אחת לרעמסס והושיב אתכם בבית אחד כלומר בכנסיה אחת
מוציא. הנאסרים במאסר הגלות היה מוציא בעת הכושר אשר ייטיב להולכי דרכים לא חמה ולא צנה כי כן הוא בימי ניסן
אך סוררים. רק אנשי מצרים הסוררים הם לבדם נשארו שוכנים בארץ צמאון ויובש בעבור רוב המכות שהכה בהם אבל אתם הייתם מלאים כל טוב ובטוחים תהיו שכמו כן יהיה לעתיד :

פסוק ח
בצאתך. בעמוד ענן להורותם הדרך
בישימון סלה. במדבר שהוא מעולם מקום שממון ואין שם דרך סלולה:

פסוק ט
ארץ. האומות יושבי הארץ
שמים. שרי מעלה
נטפו. זיעה מגודל החרדה
זה סיני. ר"ל זה האלהים הנגלה לישראל על הר סיני:

פסוק י
גשם נדבות. כשבאו לארץ הזלת עליה גשמי נדבה, ר"ל לא בגמול המעשה כי אם בנדבה
נחלתך ונלאה. כשהיתה נחלתך עייפה וצמאה למטר הלא אתה ה' כוננתה אותה במטר רב:

פסוק יא
חיתך. עדתך ישבו בהארץ ההיא
בטובתך. במדת טובך הכנת המטר לגדל התבואה להשביע נפש העני :

פסוק יב
אדני יתן. ר"ל כמו שעשה עמנו לשעבר כן יקיים אומר הנביאים המבשרות לצבא ישראל הגדול והרב:

פסוק יג
צבאות. וזהו הבשורה שמלכי צבאות האומות יהיו נדודים מא"י
ונות בית. הכנסיה הדרה מעולם בבתי הארץ ההיא תחלק לעצמה שלל מלכי הצבאות ההמה:

פסוק יד
אם תשכבון. ר"ל אף אם מצרות הגלות תהיו חשוכים וכעורים כשוכב בין מקום שפיתת הקדרות
כנפי יונה. מ"מ תהיו נאים כמו כנפי יונה הנראה כמחופה בכסף ובזהב משובח הנוטה מעט לגוון הירוק, ר"ל סוף הדבר לגאולה שלימה ורב טוב:

פסוק טו
בפרש. אז כאשר יפרש שדי לגרש מלכי האומות מא"י
בה. בהארץ ההיא תתלבן כשלג אתה העדה היושבת בגולה בצלמות :

פסוק טז
הר אלהים וגו'. הר סיני אשר ירד עליו אלהים הוא לכם הר בשן, ר"ל כמו שהר בשן הוא דשן ושמן ומקום מרעה כן הוא לכם הר סיני כי זכות התורה שקבלתם שמה היא הרועה אתכם ומגין עליכם
הר גבנונים וגו'. הר בית ה' שהוא מקטני ההרים הוא לכם הר בשן כי זכות המקדש עומדת לכם ורועה אתכם כהר בשן שהוא מקום מרעה:

פסוק יז
למה תרצדון. אתם מלכי האומות הנמשלים מול המקום להרים קטנים למה תרקדון בהיכלו הלא הוא ההר אשר חמד ה' לשבת בו ואף ישכון שם לנצח ולא ישאר בידכם:

פסוק יח
רכב אלהים. מוסב למעלה לומר גם בעבור זה היו בטוחים כי סוף הדבר יהיה גאולה שלימה כי ראה חיבתך לפני המקום כי הלא מלאכי רכבו המה הרבה רבבות שרים וה' שוכן בם גם אף בעת בואו בקדושתו להר סיני ליתן התורה כי גם המלאכים ירדו עמו ובכל עת המה קרובים לשכינה:

פסוק יט
עלית למרום. ועכ"ז אתה ישראל עלית למרום, ר"ל רמה ידך להתגבר עליהם לקבל את התורה ושביתה אותה מיד המלאכים ולקחת אותה למתנה להיות מצויה בבני אדם ולא בין מלאכי מעלה
ואף סוררים. אף כי הרבו לסור מאחרי ה' עכ"ז נתרצה להם וציום על המשכן לשכון בם:

פסוק כ
ברוך ה'. ראוי לנו לומר ברוך ה' אשר בכל יום טוען לנו ור"ל ברכותיו או טובותיו וקצר בדבר המובן מאליו
האל. הוא האל המושיע לנו עד עולם:

פסוק כא
אל למושעות. הוא לנו אל להושיע ולא להביא הרעה עם כי בידו הרבה מיני תוצאות הנפש מן הגוף להביא המיתה מ"מ לא יביאם עלינו :

פסוק כב
אך וגו'. אך במיני המיתות ההם ימחץ ראש אויביו ולא ראשינו
קדקד שער. כן נקרא גובה הראש כי שם נחלק שער הראש אילך ואילך ומוסב על ימחץ לומר בהם ימחץ קדקד של מי שהוא מתהלך ואוחז באשמיו ולא שב מהם:

פסוק כג
אמר ה'. כבר הבטיח לנו להשיב אותנו מבין האומות הנמשלים לפרי הבשן הרועים במרעה שמן
ממצולות ים. ר"ל מעומק הגלות :

פסוק כד
למען תמחץ. ההשבה תהיה באופן עשות נקמה בעמים למען יהיו רגליך נראים כאלו הם מחוצים על כי תדרוך בדם הרוגיהם ותלכלך רגלך בדמם
מנהו. הכנת מזון כ"א מלשון כלביך יהיה מדם האויבים כי ילוקק דמם בלשונו:

פסוק כה
ראו. ר"ל ראויים המה לזה כי כאשר ראו הליכותיך אל תוך הים בעמוד הענן
בקדש. השוכן בשמי קודש:

פסוק כו
קדמו שרים. כאשר נמשכו אחריו והלכו בחרבה ומצרים נטבעו אז השרים הקדימו לשורר בפה את השירה ואחריהם נגנו המנגנים בכלי נגון לבסם הקול
בתוך עלמות. הם מרים וחברותיה ביניהם היו תופפות לנגן בהם להודות על הנס:

פסוק כז
במקהלות. בקהל רב ברכו את ה'
ממקור ישראל. המברכים היו אלו הבאים ממקור ישראל ר"ל מזרע ישראל כינה הזרע במי המקור ודוגמתו וממי יהודה יצאו (ישעיה מח):

פסוק כח
שם. בעבור הירידה אל הים שירדו שם זכה בנימין צעיר השבטים לצאת ממנו שאול המלך להיות רודה ומושל בישראל כי הם ירדו תחלה אל הים ובעבור זה זכו למלוכה כן ארז"ל
רגמתם. היו רוגמים עליהם באבנים כי היו מתקנאים בהם
שרי זבלון וגו'. וכן גם המה ריגמום באבנים ומוסב למעלה לומר ראויים המה לנס כי אינם כפויי טובה ומודים על הנס:

פסוק כט
צוה אלהיך. כבר צוה אלהיך העוז והחוזק אשר יבוא לך
עוזה אלהים זו. ר"ל העוז הזו הבא מאלהים אשר עשה על הים הנה זה בעצמו כבר פעלת לנו על הגאולה ההיא כי כל ענייני הגאולה שמורה ומוכנת להיות דוגמת גאולת מצרים :

פסוק ל
מהיכלך. מכבוד היכלך אשר היא על ירושלים יהיה הסיבה אשר המלכים יביאו לך מנחה :

פסוק לא
חית קנה. הוא עשו הדומה לחיה הדרה בין הקנים אשר ביער והמה עדה החזקה בין עגלי האומות ר"ל החזקה שבהם
מתרפס. נעשה מרמס ר"ל מוכנע וירוד בעבור רצוי הכסף כי מבלעדי הכסף אין לרצותו להכניע זדון לבו
בזר עמים. בזדון לבו מפזר עמים ובכל זמן חפצים במלחמה:

פסוק לב
יאתיו. כאשר יגער בעשו ותבא הגאולה אז הגדולים ממצרים יבואו עם תשורה לה' בהודאה על מפלת עשו כי לאויבים המה לו
תריץ ידיו. הרגלים יהיו מריצים את הידים להביא בהם תשורה לה' (כי בריצת הרגלים גם הידים יריצו בכללות הגוף):

פסוק לג
שירו. כאשר ישבר שבט המכה הוא עשו המפזר העמים:

פסוק לד
בשמי שמי. בשמים אשר מעל השמים אשר ברא מימי קדם
הן יתן. הן הוא הנותן קול חזק להחריד כל בני עולם:

פסוק לה
תנו עוז. אמרו שכל החוזק הוא לה' לבדו ובעבור ישראל הראה גאותו וכחו נראה בשחקים בהלוך הכוכבים ומזלות אשר לא ישנו את תפקידם:

פסוק לו
ממקדשיך. מן הכבוד השוכן במקדש תבוא היראה לבני אדם כי משם יצאו כל הנפלאות
אל ישראל. חוזקן של ישראל הוא ומעולם נותן עוז וחוזק לעם הידוע הנבחר לו ובעבור זה יהיה אלהים ברוך: