פסוק ב
עד נפש. המשיל עומק הגלות למים שוטפים הבאים עד הצואר והנפש קרובה לצאת:

פסוק ג
ואין מעמד. אין שם מקום קשה להשאר עומד וארד אם כן מטה מטה
במעמקי מים. ר"ל הנה הבא במים עמוקים הוא מסוכן אף אם אינם רודפים ושוטפים והבא במים שוטפים הוא מסוכן אף אם לא בא במקום העמוק ומכ"ש הבא במים שוטפים ובמקום העמוק שהוא מסוכן ביותר וכן באו עלי צרות כפולות ומצירות:

פסוק ד
בקראי. בעבור רוב הקריאה על קושי השעבוד
נחר. הצועק הרבה מתייבש רטיבת הגרון
כלו עיני. המקוה לדבר מה ואינו בא קרוי בלשון המקרא כליון עינים:

פסוק ה
משערות. יותר מחשבון שערות ראשי
שונאי חנם. כי לא הריעותי את אחד מהם
עצמו. הכורתים אותי נתחזקו והמה אויבים לי על שקר ובחנם
אשר לא גזלתי. הדבר אשר לא גזלתי מעולם בע"כ אשיב אז כאשר יעלילו עלי :

פסוק ו
אתה ידעת לאולתי וגו'. כאומר הלא אינם מרובים כ"כ להיות מיוסר ביותר
ואשמותי וגו'. כפל הדבר במ"ש:

פסוק ז
אל יבושו. כי אם לא תענה לי יבושו א"כ כל המקוים לך בראותם שלא תועיל לי תוחלתי
אל יכלמו. כפל הדבר במ"ש:

פסוק ח
כי עליך. החרפה שאני נושא הוא בעבורך כי אילו התחברתי עמהם למעול בך הייתי אהוב להם
כסתה. כפל הדבר במ"ש :

פסוק ט
מוזר. בעבורך אני נחשב לזר
לאחי. והם בני ישמעאל
לבני אמי. הם בני עשו שהמה לי אחים גם מן האם:

פסוק י
קנאת ביתך. על כי המה מתקנאים בתפארת בהמ"ק לזה אוכלים אותי ועוד יוסיפו לחרפני בדברים:

פסוק יא
ואבכה. וכאשר אבכה בעת תהיה נפשי בצום
ותהי. הבכיה תהיה לי לחרפה באמרם אם לא מאס בכם מדוע לא ישמע קול בכיות:

פסוק יב
ואתנה. וכאשר אתן לבושי שק בעבור התשובה המה מביאים ממני משל בדרך לעג:

פסוק יג
יושבי שער. השופטים היושבים בשערי העיר אף המה ישיחו בי עם שאין מדרך החשובים לדבר דברים של מה בכך
ונגינות. שותי השכר ינגנו בדברי הקורות אותי בדרך לעג ובזיון:

פסוק יד
ואני תפלתי. אבל אני אתפלל לפניך ואינני פונה ללעגם
עת רצון וגו'. ר"ל ברב חסדך יהיה עת רצון וענני בישע אמת ומתקיים:

פסוק טו
מטיט. הוא משל על הגלות
ואל אטבעה. להיות נשקע ונאבד בגולה
וממעמקי מים. ר"ל והרי הוא כאלו אנצל ממעמקי מים:

פסוק טז
ואל תאטר. עם שכבר נפלתי לבאר המים אל תסגר עלי פיה לבל אוכל לעלות, ר"ל אם אני בגלות לא אשתקע בה :

פסוק יח
מהר ענני. על כי הצרה כבר הוגשה:

פסוק יט
למען אויבי. לבל יאמרו ידם רמה:

פסוק כ
נגדך. ר"ל רואה אתה כל המצירים לי:

פסוק כא
ואנושה. בעבור שברון לב נחליתי
לנוד. לבא מי לנחם אותי ולנודד בראש כדרך המנחמים
ולמנחמים. כפל הדבר במ"ש:

פסוק כב
ויתנו וגו'. המשיל עצמו למי שהוא רעב ללחם וצמא למים ומאכילין אותו עשב מר ומשקין אותו חומץ שנתוסף מכאוב על מכאובו כי כן ישיב האויב שנית ידו להכות ולייסר:

פסוק כג
יהי שלחנם. לזה יענשו אשר שולחנם שהוא לפניהם יהיה למוקש ופח ר"ל מה שיחשבו לטובה יהפך לרעה
ולשלומים. מה שיקוו לשלום יהפך עוד למוקש וכפל הדבר במ"ש:

פסוק כד
ומתניהם. בעבור כי יחשך מאור עיניהם ימעדו בהליכתם (ואמר ומתניהם לפי כשרגלי האדם נחלקים ונשמטים מרגיש כאב במתנים):

פסוק כז
כי אתה וגו'. הוא הפוך כאלו אמר כי מי אשר אתה הכית רדפו אותו גם המה להוסיף מכאוביו
ואל מכאוב וגו'. יספרו זה לזה בעבור להביא מכאוב על חללי ה' ר"ל הקרובים להיות חללים כי החלל לא ירגיש ואין לו מכאוב:

פסוק כח
תנה עון. חשוב העון הזה להצטרף על העונות שכבר עשו
ואל וגו'. ר"ל אל תעשה עמהם צדקה:

פסוק כט
ימחו. אם כבר כתובים המה בספר חיים בעבור זכות מה אזי ימחו ממנה ואם עדיין אינם כתובים לא יהיו נכתבין עם הצדיקים לחיים:

פסוק ל
ואני עני. עם שאני עני ובעל מכאוב ואין לאל ידי להתחזק מעצמי מ"מ תשועתך תשגבני:

פסוק לב
ותיטב. תהלתי יוטב לה' יותר מקרבן שור פר
מקרין מפריס. ר"ל בעל קרנים גדולים ופרסות רחבות שהוא יפה למראה ובעל בשר :

פסוק לג
ראו. כאשר יראו הענוים אשר הוטב תפלתי
דורשי. וכאשר יראו דורשי אלהים
ויחי. אז יחיה לבבכם והוא ענין שמחה כי הדואג לבו מת:

פסוק לד
כי שומע. השמחה תהיה על כי ראו כי שומע ה' אל אביונים
ואת אסיריו. ר"ל עם כי נאסרו בדבר ה' על כי מרו בו מ"מ לא בזה את תפלתם:

פסוק לה
יהללוהו. בעבור זה יהללוהו צבא השמים ויושבי הארץ
ימים. שוכני ימים:

פסוק לו
כי אלהים וגו'. כאשר אלהים יושיע את ציון וגו'
וישבו. אנשי יהודה ישבו שם :

פסוק לז
עבדיו. הם האבות כי בזכותם ינחלו זרעם את הארץ
ואוהבי שמו. של המקום ב"ה הם ישכנו בה: