פסוק א
שגיון לדוד. התפלל בזה על השגיאה מה שכרת כנף מעיל שאול
כוש בן ימיני. זה שאול הבא מבנימין וקראו כוש כי היה משונה במעשיו לשבח ככושי הזה המשונה בעורו :

פסוק ג
פן יטרוף. כשלא תושיעני יתגבר עלי האויב ופן יטריפני כאריה
פורק. ישבר אותי ולא אמצא מציל כי כולם קמו עלי:

פסוק ד
אם עשיתי. אם כשעשיתי את זאת לכרות כנף מעיל שאול
אם יש עול בכפי. האם עשיתי לעשות עול לבזותו להעמידו מלובש מעיל קרוע כדרך הפחותים:

פסוק ה
אם גמלתי. בעוד שהיה שאול איש שלומי וכי גמלתיו אז רעה תחת טובה כאשר חשב הוא שאני לו לאויב
ואחלצה. הלא אף בעת שהיה צר עלי לרדוף אחרי בחנם על לא חמס יקרה עוד נפשו בעיני והוצאתיו מן המיתה כי הצלתיו מיד אנשי אשר בקשו להרגו כמ"ש בשמואל א' וכאומר והנה בעבור זה כרתי מעילו להודיעו זאת שהיה מסור בידי ולא שלחתי בו יד:

פסוק ו
ירדף. כאומר ואם לא כדברי כן הוא יהיה גמול עונשי שהאויב ירדוף אחר נפשי ויזרז לזולתו לרדפני וישג אותי וירמסני בארץ כל ימי חיי ואת כבודי ישפיל להיות שוכן לעולם עד העפר:

פסוק ז
קומה ה'. הואיל ולא חטאתי בזה קומה באפך והנשא במה שתביא עברה על צוררי (כי כשהקב"ה עושה דין ברשעים הוא נתעלה ומתנשא)
ועורה אלי. עורה אלי אומץ כח הזרוע להתגבר עליהם לעשות בהם המשפט אשר צוית האמור בשירת האזינו ותאחז במשפט ידי וגו' כמ"ש לעשות בהם משפט כתוב (לקמן קמט) :

פסוק ח
ועדת. ואף אם עדת האומות תסבב לחזור אחריך להושיע להם שוב למרום בעבורה להתרחק ממנה ואל תפן אליה:

פסוק ט
ידין עמים. כשתדין העמים במשפט הראוי אז שפוט אותי כפי צדקי וכתומי אשר עלי ר"ל שפטני לפי המעשים טובים ומן החטאים תשמט ידך:

פסוק י
יגמר וגו'. הרע שהרשעים עושים יקטרג עליהם לכלותם מן העולם ואת הצדיק תכונן להיות עומד על כנו ובסיסו
ובוחן. הלא אתה אלהים בוחן לבות וכליות של הצדיק וידעת כי לבבו שלם עמך:

פסוק יא
מושיע. לפי שהוא מושיע ישרי לב:

פסוק יב
שופט צדיק. שופט משפט הצדיק וכועס בכל יום על המריעים לו:

פסוק יג
אם לא ישוב. אם הרודף את הצדיק לא ישוב מדרכו כי עוד יחדד חרבו וקשתו אשר דרך מכינה לירות בו על הצדיק:

פסוק יד
ולו הכין. גמול ענשו יהיה שהכין כלי מות האלה על עצמו והחצים שעשה בפועל ידיו הנה באמת פעל אותם על הרודף ר"ל על עצמו כי הוא יהיה נהרג בהם:

פסוק טו
יחבל און. כמו האשה אשר ממה שיש לה חבלי לידה הדבר ההיא בעצמה הרתה ואותו תלד כן הרשעים הללו הנה מעשיהם הרעים לא בהזדמן עשאום כ"א חשבו עליהם מתחלה לעשותם ובדבר הזה עצמו יהיה גמול תשלומיהן :

פסוק טז
בור כרה. בזה יפרש המקרא שלפניו ויאמר הנה הבור אשר כרה ובתחילה חשב לחפרו על מי אזי גמולו אשר בעצמו יפול בו:

פסוק יז
ישוב עמלו. העמל שרצה לעשות לזולתו ישוב על ראשו
ועל קדקדו. כפל הדבר במ"ש להתמדתו:

פסוק יח
כצדקו. כאשר ראוי להודות על הצדקת דינו
ואזמרה. אשבח בזמר את שם ה' לומר שעוד הוא עליון ומאד נעלה על כל התשבחות: