פסוק א
זנחת לנצח. למה עזבת את ישראל זה זמן רב עד שנראה כאלו כן יהיה לעולם
יעשן. למה יעשן אפך בישראל שהמה הצאן שאתה רועם:

פסוק ב
קנית קדם. אשר קנית לך לעם מזמן קדם מאז גאלתם ממצרים והבאתם אל הר ציון ששכנת בו והוא מקרא קצר:

פסוק ג
הרימה פעמיך. הרם רגליך ללכת להחשיך עד נצח את כל האויב העושה הרעה בבהמ"ק והוא הפוך כמו כל אויב הרע בקדש וכן כל תשא עון (הושע יד) ומשפטו כל עון תשא:

פסוק ד
בקרב מועדך. בתוך בה"מ מקום שהיו נועדים שם כל ישראל והשכינה עמהם
שמו אותותם אותות. אמרו שהאות שלהם הוא אות אמת כי עד לא הלך נ"נ על ירושלים עשה אותות לדעת אם יצלח כמ"ש שאל בתרפים ראה בכבד (יחזקאל כא) ובא לו האות ללכת ואחר שכבשה אמר שיש ממשות באלה האותות:

פסוק ה
יודע וגו'. כל מי שהביא קרדומו בסבך עצי הלבנון לחטוב ארזים להביאם לבנין בה"מ היה נודע לו כאלו מביא למעלה לפני כסא הכבוד כי למצוה רבה היה נחשב בעיניו:

פסוק ו
ועתה. בעת החורבן כל פתוחי הזהב שעל הקירות היו הצרים הולמים ומשברים בכשיל וכילפות:

פסוק ז
שלחו באש מקדשך. כמו שלחו אש במקדשך
לארץ. מקום שכינת שמך חללו והשפילו עד לארץ:

פסוק ח
נינם יחד. כל שריהם בעצה אחת
כל מועדי אל. כל המקומות המיועדות לה' בהכ"נ ובהמ"ד:

פסוק ט
אותותינו. עדיין לא ראינו אותות הגאולה ואין עוד נביא לגלות הזמן
ולא אתנו. אין מי מאתנו יודע עד מתי יתאחר:

פסוק י
יחרף צר. באומרו מבלי יכולת ה' הניחם ביד האויב
ינאץ. וכי ינאץ האויב את שמך לנצח בתמיה ולמה תאחר זמן הגאולה:

פסוק יא
תשיב ידך. לאחור לבל הכות בו את האויב
כלה. ימינך כלה מקרב חיקך והוציאה משם והכה תכה בו את האויב:

פסוק יב
מקדם. מעולם הוא מלכי והוא פועל הישועה:

פסוק יג
בעזך. בכחך פוררת הים לי"ב גזרים לכל שבט שביל לעצמו כן ארז"ל
על המים. כי נתקשו מי הים כסלעים והיו המצרים נזרקים עליהם ונשבר ראשם:

פסוק יד
ראשי לויתן. שריו ושלישיו של פרעה הנקרא לויתן
תתננו מאכל. נתת עושרם לבזה לעם ישראל שהלכו במדבר מקום ציה ושממה:

פסוק טו
אתה בקעת. את הסלע והוצאת להם מעין ונחל
נהרות איתן. זה הים והירדן ר"ל עשית להם נסים מחולפים במקום היובש השפעת מים ומקום המים הובשת:

פסוק טז
לך יום. ר"ל אתה בראתם
אתה הכינות. להיות על כנם ולא ישנו את תפקידם
מאור. הוא הירח הנקרא מאור הקטן (בראשית א):

פסוק יז
כל גבולות ארץ. להיות כל מחוז במקום הראוי לו:

פסוק יח
זכר. ר"ל אם אמנם הכל בידך ותשגיח על הכל זכר גם זאת מה שהאויב מחרף את ה' ונקם ממנו
ועם נבל. כפל הדבר במ"ש:

פסוק יט
לחית. לעדת האומות אל תמסור נפש ישראל
חית ענייך. עדת ישראל שהמה עניים ומוכנעים:

פסוק כ
הבט. ראה הברית אשר כרת לאבותינו לגאול בניהם
מחשכי ארץ. המקומות שאנו יושבים בהם בחשכת הגלות נתמלאו מדורי חמס, ר"ל האויב יושב בינינו וחומס:

פסוק כא
דך. המדוכא בגולה אל ישוב נכלם בעת תפלתו רק קבלם ברצון ואז העני והאביון יהללו את שמך בעבור זה:

פסוק כב
ריבך. כי למולך קמו לגדף
כל היום. מה שחרף בכל עת:

פסוק כג
עולה תמיד. אשר הוא עולה תמיד לחרף כלפי מעלה: