פסוק א
על ידותון. בעבור הדתות והדינין העוברים על ישראל או הוא שם כלי נגון :

פסוק ב
קולי. ארים קולי אל אלהים ואזעק אליו וכאשר ארים קולי יאזין באזניו לשמוע אלי :

פסוק ג
ביום צרתי. בעת בוא הצרה דרשתי את ה'
ידי. ר"ל מכתי תזל עלי כל הלילה ואינה נחלשת ולכן ממאנת נפשי לקבל תנחומין:

פסוק ד
אזכרה. כשאני זוכר בכובד הגלות לבי הומה
אשיחה. אספר תלאותי ורוחי כפופה ומעונה זה זמן רב:

פסוק ה
אחזת. מגודל התוגה לא אוכל לישן כאלו אחזת מכסי העין השומרים אותם מן האבק ולא אוכל א"כ לסגרם כדרך הישן
נפעמתי. אני נשבר ומוכה עד שלא אוכל לדבר:

פסוק ו
חשבתי. אני חושב בימי הטובים שהיו לי מימי קדם
שנות עולמים. כפל הדבר במ"ש:

פסוק ז
בלילה. היא העת שמחשבות האדם פנויים ואז אזכור מה שהייתי מנגן בבה"מ ואני מדבר עם לבבי ורוחי יחפש לדעת מה יהיה סוף הדבר :

פסוק ח
הלעולמים. וכי עד עולם יעזוב ה' אותי וכי לא יוסיף להיות עוד מרוצה לי כאשר היה בימי קדם:

פסוק ט
האפס. וכי כלה חסדו עד עולם וכי השלים אמרי הנחמות לדור דורים ר"ל וכי עד עולם יהיו כלים הנחמות לבל יתקיימו:

פסוק י
השכח. וכי שכח ה' לחנן אותנו וכי בעבור האף שחרה בנו סגר את רחמיו עד עולם בתמיה:

פסוק יא
ואומר. אשיב אמרי לי אין זה כי אם להביא עלי חיל ורעד לשוב מחטאתי ובעבור זה היתה השתנות בימין עליון ממה שהיתה לשעבר נאדרי בכח רועצת האויב:

פסוק יב
אזכור. כי אזכור מעשה ה' אשר לא קצרה ידו
מקדם פלאך. הפלאות שעשית לי מימי קדם:

פסוק יג
והגיתי. אני מחשב בכל פעליך ובהם אדבר והמה לי למשיב נפש:

פסוק יד
אלהים. אתה אלהים הן ידעתי כי דרכך לקדש שמך לעשות דין ברשעי אוה"ע, אף ידעתי שאין אל גדול כאלהים שיהיה הכח בידו למחות מלנקום נקם:

פסוק טו
אתה האל. ולא אחר
הודעת. פרסמת עוזך בין העמים:

פסוק טז
בזרוע. בכח זרועך גאלת את עמך ממצרים
בני יעקב ויוסף. כי יעקב ילדם ויוסף כלכלם ברעב לזה נקראים ע"ש שניהם
סלה. ר"ל גאולה שלימה עד עולם ולא יחזרו להשתעבד בהם:

פסוק יז
ראוך מים. כאשר ראוך מי הים חלו ורעדו ונסו ממקומם
תהומות. עומק המים רגזו ופחדו וכפל הדבר במ"ש:

פסוק יח
זורמו מים עבות. העננים נטפו מים כזרם בעת עברם בים להמם את מצרים
קול. זה קול הרעם
חצציך. הם הברקים שהם חציו של מקום:

פסוק יט
בגלגל. קול רעם בא בגלגלי מרכבות פרעה כמ"ש ויסר את אופן מרכבותיו (שמות יד)
האירו. הברקים היו גדולים עד שהאירו בכל העולם וכל הארץ רגזה ורעשה:

פסוק כ
בים דרכך. עשית דרכך בים
ושבילך. כפל הדבר במ"ש
לא נודעו. לא היו ניכרים מדרך עקבות הרגל כי מיד חזר הים לאיתנו לכסות על מצרים :

פסוק כא
נחית כצאן. כמו הרועה מנהיג הצאן כן נהגת עמך ע"י משה ואהרן וחוזר לתחלת הענין לומר כשאזכור כל אלה אדע כי לא מקוצר יד לא גאלתנו כ"א לעורר לבנו לתשובה: