פסוק א
יסודתו. יסוד השיר הזה הוא לדבר במהללי הררי קדש והם ציון וירושלים:

פסוק ב
כל משכנות. כי אף שכל א"י אהובה היא למקום מ"מ שערי ציון אהוב לפניו יותר מהכל :

פסוק ג
נכבדות. וזה לפי שמדובר בך אתה ציון אמרות נכבדות כי סנהדרין יושבים בה ועוסקים בתורה ולזה תקרא עיר אלהים עד עולם:

פסוק ד
אזכיר. אמרו במקום ה' לעתיד אזכיר את מצרים ובבל על יודעי ואהובי להביאם אל ציון הנה כן אזכיר פלשת וגו' להביאם שמה כי יאמרו הלא זה יולד שם בציון ר"ל תולדות אבותיו מציון הוא ולזה החזירוהו למקומו:

פסוק ה
ולציון יאמר. המבשר יבשר את ציון ויהיה נאמר לה הנה הובא כל איש ואיש אשר יולד בה
והוא. מי שבידו לכונן הוא יכונן אותה להיות עליון ממעל על כל עָרֵי המדינות:

פסוק ו
ה' יספור וגו'. בעת יכתוב את העמים לקבול הדין הראוי יספור אז את ישראל הנבלעים בתוכם ויברור אותם ויאמר הלא זה מילדי העברים מעולם מימי אבותיו אשר נולדו בציון ולי המה ולא יכללו בדין העמים:

פסוק ז
ושרים. אז ישוררו כמו המנגנים בחלילים, ויאמרו כל עיוני ומבטחי ותוחלתי המה בך: