פסוק ב
חסדי ה'. החסד שעשה ה' עמנו אשירה לעולם ולכל דור אודיע בפי מה שהאמתת את דבריך:

פסוק ג
כי אמרתי. כי אומר אני חסד אל יהיה בנוי ומתוקן עד עולם
שמים. כימי עמידת השמים תהיה נכון אמונתך:

פסוק ד
כרתי. ר"ל וזהו החסד שאמר כרתי ברית לבחירי וחוזר ומפרש נשבעתי לדוד עבדי:

פסוק ה
אכין זרעך. להיות נכונים למלוכה
כסאך סלה. כסא המלכות הנתון לך לרשת לזרעך יהיה עד עולם כי אף שתבוטל בימי הגולה הנה תשוב בימי המשיח ולא תופסק עוד:

פסוק ו
ויודו. אז צבא השמים יודו על הפלאים שתעשה בימי המשיח ואף אמונת הבטחתך יסופר בקהל קדושים המה בני ישראל:

פסוק ז
יערוך לה'. יערוך עצמו להיות דומה לה' להבטיח ולקיים
ידמה וגו'. כפל הדבר במ"ש:

פסוק ח
אל נערץ. כי הוא אל אמיץ בחבורת עדת קדושים רבה וגדולה הם מלאכי מעלה
על כל סביביו. הם המלאכים המסבבים כסא כבודו:

פסוק ט
חסין יה. אתה ה' החזק מאוד
ואמונתך. האמונה היא מעולם סביבותיך ולא תתפרד ממך:

פסוק י
בגאות הים. בחוזק הים וגאונו
בשוא. בהתרומם גליו אתה תשקיעם ותשפילם:

פסוק יא
כחלל רהב. כמו החלל המדוכא כן דכאת רהב והם מצרים הקרוים רהב
פזרת אויביך. הם מלכי כנען:

פסוק יב
לך שמים. שלך השמים
ומלואה. הבריות הממלאים את העולם:

פסוק יג
וימין. הוא דרום כי מזרח נקרא קדם והעומד קדמת פניו לקדם מול השמש ימינו א"כ לדרום ומערב קרוי אחור כי אז אחוריו למערב
בשמך ירננו. ר"ל פלאי גבהם יעוררו הבריות לרנן בפלאי שמך:

פסוק יד
זרוע עם גבורה. ר"ל זרועך הנטויה על כל ובכולם תעשה גבורות
תרום ימינך. להיות עליון על כל:

פסוק טו
מכון. הכנת כסאך היא בצדק ובמשפט לא לפי כח הזרוע
יקדמו פניך. יקדימו לבוא לפניך להנהיג בהם את בני העולם:

פסוק טז
יודעי תרועה. היודעים להתחבר ולהדבק במקום
באור פניך. המה ילכו באור התשועה הבאה מלפניך:

פסוק יז
בשמך. בתשועת שמך יגילון כל הימים:

פסוק יח
תפארת. אתה הוא המפאר חזקם ובעת תמלא רצון תרום קרן ממשלתנו:

פסוק יט
כי לה' וגו'. כאשר היה מגננו לה' אז תרומם קרן ר"ל כאשר יהיו המלכים המגינים על עמם יראי ה' אז משלו ממשל רב
ולקדוש וגו'. כפל הדבר במ"ש:

פסוק כ
אז. בעת המלכת אותם דברת בחזון לחסידך הוא שמואל הנביא
שויתי. ר"ל נתתי לדוד כח וממשלה
בחור. הנבחר שבכולן הרימותי מתוך העם להמליכו:

פסוק כא
מצאתי. אותו מצאתי בבני ישי ומשחתיו על ידך:

פסוק כב
תכון עמו. תהיה נכונה עמו לעזרה
תאמצנו. להתגבר עוד על שונאיו:

פסוק כג
לא ישיא. לא יהיה לו כנושה לקחת עשרו:

פסוק כה
עמו. יהיו תמיד עמו
ובשמי. בעזר שמי:

פסוק כו
ידו. ממשלתו יהיה בהולכי ימים ונהרות למרחקי ארץ :

פסוק כז
אבי אתה. ר"ל כל בטחונו יהיה עלי כבטחון הבן על האב:

פסוק כח
בכור אתנהו. להיות גדול על כל מלכי האדמה כמו הבכור על שאר הבנים
עליון וגו'. כפל הדבר במ"ש לתוספת ביאור:

פסוק כט
ובריתי. הברית שכרתי לו תהיה נאמנת ומקויימת:

פסוק ל
ושמתי וגו'. שיהיו גם המה בממשלה ההיא
וכסאו. כסא זרעו:

פסוק לא
אם יעזבו. אבל אם יעזבו בניו תורתי :

פסוק לג
ופקדתי. אז אחסר מהם המלוכה בעבור פורעניות גמול פשעם
ובנגעים. אייסרם בנגעים גמול עוונם:

פסוק לד
וחסדי. אבל לא אפיר חסדי מכל וכל לקחת ממנו המלוכה לעולם כי תשוב לזרעו בימי המשיח
באמונתי. במה שהבטחתיו באמונה:

פסוק לה
לא אחלל בריתי. מכל וכל לכלות המלוכה מזרעו:

פסוק לו
אחת וגו'. שבועה מיוחדת נשבעתי בקדושתי והיא תקום ולא תשתנה
אם לדוד אכזב. גזם ולא אמר והרי הוא כאילו אמר כך וכך יהיה אם אכזב לדוד, ואמר לשון הנופל באדם, וכן אם יבואון אל מנוחתי (לקמן צה) ורבים כמוהו:

פסוק לז
זרעו לעולם יהיה. בממשלת המלוכה כי אם יופסק זמן מה תשוב עוד בימי המשיח
וכסאו כשמש. עד עולם כימי השמש יהיה כסאו נגדי להשגיח בו:

פסוק לח
כירח. כמו הירח כן זרעו יכון עד עולם על כסא המלוכה
ועד בשחק. והיא קבועה לו בשחק לעד נאמן עד עולם שתתמיד בו המלוכה עד עולם כימי הירח וכפל הדבר לחזק:

פסוק לט
ואתה זנחת. והנה בעבור העון עזבת אותו ומאסת בו כאשר אמרת ופקדתי בשבט פשעם
התעברת. נתמלאת עברה
עם משיחך. זה צדקיה שנמסר ביד נבוכדנצר על שמרה בדבר ה' בשבועה שנשבע בה':

פסוק מ
נארתה. הרחקת הברית שעם דוד וחללת נזרו להשליכו לארץ:

פסוק מא
פרצת וגו'. וכל הרוצה בא בו ר"ל נתת אותו להפקר
מחתה. להיות מושבר והרוס:

פסוק מב
כל עוברי דרך. כדבר ההפקר אשר כל מוצאה רומסה ודורכה:

פסוק מד
אף תשיב וגו'. עם כי חרבו היתה לטושה וחדודה להכות בו את האויב הנה השבת החדוד לאחוריו לבל יוכל להכות בו את האויב וגם לא הקמת אותו במלחמה להנצל הוא מיד האויב, ר"ל אף אם היה לפי הטבע מקום להתגבר הוא על האויב נלחמו עמו ממרום ולא נתגבר וגם נפל עוד:

פסוק מה
השבת. בטלת אותו מזוהר הצלחתו והפלת כסאו לארץ:

פסוק מו
ימי עלומיו. ימי הנערות, ר"ל ימיו הטובים הקצרת והעטפת עליו בושה לעולם, ר"ל זה זמן רב:

פסוק מז
עד מה. אם אמנם עשית בדין מ"מ עד מתי נהיה בגולה, וכי תסתיר פניך ממנו לנצח בתמיה
תבער. וכי תבער חמתך כהאש הזה השורף הכל:

פסוק מח
זכר אני. בכל עת אני זוכר וחושב מה הוא הזמן שיש לי בזה העולם הלא הוא מעט ופן אמות ולא אראה הישועה
על מה שוא. למה בחנם בראת כל בני אדם אם ימות ולא יראה הישועה :

פסוק מט
מי גבר יחיה. מי הוא האדם אשר ישאר חי ולא יראה המיתה וימלט נפשו לעולם מן השאול:

פסוק נ
איה חסדיך. ר"ל הואיל וכלנו עומדים למיתה איה הם חסדיך שהבטחת לנו בימים הראשונים אשר נשבעת לדוד באמונה להשיב המלוכה לזרעו, ר"ל למה תאחר הגאולה זמן רב הלא אנו מתים יום יום ואיה החסד הלא לא נראה בימינו:

פסוק נא
חרפת וגו'. החרפה שאנו סובלים מהעכו"ם
שאתי. מה שאני נושא בחיקי וסובל חרפת כל העמים הרבים:

פסוק נב
אשר חרפו וגו'. וחוזר ומפרש אשר חרפו התאחרות משיחך שמתאחר לבוא ואומרים שלא יבא לעולם:

פסוק נג
ברוך ה'. כאומר עם כי אני מתרעם על איחור הגאולה מ"מ ברוך ה' לעולם
אמן ואמן. ר"ל אמת הוא שהמקום הוא ברוך ומהולל וכפל הדבר לחוזק: