פסוק א
אל נקמות ה'. אתה ה' היכול על הנקמות לכן אתה האל הופיע נקמות בקחת נקם מאויביך:

פסוק ב
הנשא. הראה רוממותיך והשב גמול על המתגאים למולך:

פסוק ג
עד מתי. וחוזר ומפרש עד מתי יעלוזו וישמחו:

פסוק ז
ולא יבין. אינו נותן לב להתבונן במעשיהם:

פסוק ח
בינו. אתם השוטים שבעם תנו לב להבין:

פסוק ט
הנוטע. הלא בודאי הנוטע אוזן הוא ישמע כי אם היתה השגת השמע נעלמה ממנו איך ברא האוזן כלי השמע
אם יוצר עין. אם אמנם הוא יוצר עין הלא בודאי לא נעלמה ממנו השגת הראות:

פסוק י
היוסר. המייסר את הגוים במבול ובהפלגה הלוא יוכיח אתכם
המלמד. הלא הוא המלמד לאדם דעת ובהבטה מועטת יבין מעשיכם ועליהם הוכח יוכיח:

פסוק יא
כי המה הבל. מול חכמת המקום להבל תחשב ויבן א"כ בהבטה מועטת:

פסוק יב
אשרי הגבר. אשרי להצדיקים המעונים אשר ה' הוא המייסרם ובזה מלמד אותנו מתורתו ר"ל בזה מגלה אוזן לעשות את דברי התורה:

פסוק יג
להשקיט. בכדי להשקיט לו מן ימי רעה הם ימי גהינם
עד יכרה. עד יתן לב לראות חפירת השחת להוריד בה את הרשע לגיהנם כי כשהאדם בהרווחה נותן לב לראות מפלת שונאו ולא כן כשאינו בהרווחה:

פסוק יד
לא יטוש. לא יעזוב עד עולם:

פסוק טו
ישוב משפט. משפט יסורים עליו יבוא וישוב ויבוא עד כי ישאר מוצדק וזכאי
ואחריו. אחרי ככלות המשפט ישובו כולם להיות ישרי לב כי העון נתמרק ולא יוסיפו עוד לחטוא בראותם כי המשפט מעותד לבוא:

פסוק טז
מי יקום לי. מי הוא המקים אותי בהלחמי עם מרעים הלא אין לאל ידי:

פסוק יז
לולי. אם לא היה לי ה' לעזרה היתה נפשי שוכנת בשעה מועטת במקום השתיקה והוא הקבר:

פסוק יח
אם אמרתי. כאשר אני רואה עצמי בסכנה ואחשוב שכבר מטה רגלי לנפול הנה חסדך ה' ישען אותי להשאר עומד:

פסוק יט
ברוב. בעת בוא בקרבי רבוי מחשבות מתוגה וצער על אריכת הגלות הנה תנחומיך הנאמרים מפי הנביאים הם ישעשעו וישמחו נפשי:

פסוק כ
היחברך. וכי יחבר עמך להיות דומה לך הכסא של אנשים העושים הוות המשברים ורוצצים את האביונים
יוצר עמל. בורא ומחדש דברי עמל
עלי חוק. להיות להם חק קבוע:

פסוק כא
יגודו. יתחברו גדודים על נפש הצדיק לקחתה
ירשיעו. מחייבים בדינם המקולקל:

פסוק כב
ויהי ה'. אבל ה' היה לי למשגב להצילני מידם:

פסוק כג
וישב עליהם. עליהם ישיב את גמול החמס שעשו בכח הזרוע
וברעתם. בהרעה עצמה שהביאו עלי בה יכריתם ה'
יצמיתם ה'. כאומר אף אם יתמהמה בוודאי יכריתם ולא יהיו נקיים מן ההכרתה: