פרק א, א
אשרי האיש. בעשרה לשונות של זמר נאמר ספר זה, בנצוח, בנגון, במזמור, בשיר, בהלל, בתפלה, בברכה, בהודאה, באשרי, בהללויה, כנגד עשרה בני אדם שאמרוהו, אדם, מלכי צדק, אברהם, משה, דוד, שלמה, אסף, ושלשה בני קרח, וחלוקין על ידותון יש אומרים אדם היה כמו שכתוב בד"ה, ויש אומרים אין ידותון שבספר זה אלא ע"ש הדתות והדינים של גזירות שעברו עליו ועל ישראל. אשרי האיש. לישפלישמנ"ץ בלע"ז, אשוריו של איש ותהלותיו של אדם אלו הם אשר לא הלך כי מתוך שלא הלך לא עמד ומתוך שלא עמד לא ישב.

פרק א, ב
כי אם בתורת ה' חפצו. הא למדת שמושב הלצים מביאו לידי בטול תורה. ובתורתו יהגה. בתחלה היא נקראת תורת ה' ומשעמל בה היא נקראת תורתו. יהגה. כל לשון הגה בלב הוא כמה דאת אמר: (לקמן יט) והגיון לבי (ישעיה לג) לבך יהגה אימה, (משלי כד) כי שוד יהגה לבם.

פרק א, ג
שתול. פלנדי"ץ בלע"ז. פלגי. ראויארו"ש בלע"ז. ועלהו לא יבול. אפילו הפסולת שבו לצורך היא שיחתן של תלמידי חכמים לצורך היא וצריכה לימוד. לא יבול. לשון כמוש לישטרי"ר בלע"ז.

פרק א, ד
כמוץ. לשון קש קומבל"א בלע"ז.

פרק א, ה
על כן וגו'. דבוק הוא למקרא של אחריו.

פרק א, ו
כי יודע ה' וגו'. לפי שהוא יודע דרך צדיקים ולפניו הוא להכירה תמיד ודרך רשעים שנואה בעיניו ומעבירה מלפניו, על כן לא תהא הקמת רגל לרשעים ליום הדין ולחטאים ליכתב בעדת צדיקים.