פרק קז, א
הודו לה' כי טוב.

פרק קז, ב
יאמרו גאולי ה'. כשיפדם מיד צר.

פרק קז, ד
תעו במדבר וגו'. והולכי מדברות אף הם צריכין להודות שהרי פעמים שהם תועים ורעבים וצמאים.

פרק קז, ז
וידריכם. וינהגם לפיכך יודו לה' חסדו.

פרק קז, י
יושבי חשך וצלמות. אף האסורים בבית הסוהר צריכים להודות כשיוצאין מבית אסוריהם.

פרק קז, יא
כי המרו אמרי אל. אין פורענות באה על האדם אלא בעונו.

פרק קז, טז
כי שבר דלתות נחשת. שהיו נעולים בפניהם.

פרק קז, יז
אוילים מדרך פשעם. אשר מעונותיהם יתענו ביסורי חלאים אף הם מן הצריכין להודות, יש סמניות בפרשה זו כלומר כתיבות ששה נוני"ן הפוכין ובאין לידרש במקום אכין ורקין למעט, לומר צעקו קודם גזר דין נענין לאחר גזר דין אינם נענין.

פרק קז, כז
יחוגו. לשון שבר הוא וכן בחגוי הסלע (שיר השירים ב') וכן והיתה אדמת יהודה למצרים לחגא (ישעיה י"ט).

פרק קז, ל
וישמחו כי ישתקו. הגלים. וינחם. וינהגם. מחוז. לשון גבול, ומנחם חברו עם וחזותכם את שאול (שם כ"ח) גבולינו שלא יכנס בגבולינו וכן מחזה אל מחזה שלש פעמים (מלכ"א ז') בתנחומא, מצאתי.

פרק קז, לב
וירוממוהו בקהל עם. צריך לאודויי באפי בי עשרה. ובמושב זקנים. ותרין מנייהו צורבא מרבנן.

פרק קז, לג
ישם נהרות למדבר. כלומר נותן יישובי האומות לחרבן.

פרק קז, לד
למלחה. להיות כארץ מלחה מעשות פרי.

פרק קז, לה
ישם מדבר לאגם מים. נותן יישוב חרב לבניין ומחזירו לקדמותו.

פרק קז, לט
וימעטו וישוחו. והם מתחלה היו שוחין ומועטין מעוצר רעה ויגון.

פרק קז, מא
וישם כצאן משפחות. וישם האביון משפחת זרעו כצאן רבים.

פרק קז, מב
קפצה. סתמה כמו לא תקפוץ את ידך (דברים ט"ו).