פרק קכז, א
שיר המעלות לשלמה. שיר זה אמר דוד על שלמה בנו שצפה ברוח הקודש שעתיד לבנות בית המקדש ובו ביום ישא שלמה את בת פרעה, ועל זה נאמר (ירמיה ל"ב) כי על אפי ועל חמתי היתה לי העיר הזאת למן היום אשר בנו אותה, לכך אמר המזמור הזה למה לך בני לבנות בית ולסור מאחרי המקום מאחר שאינו חפץ בה לשוא עמלו בוניו בו. שוא שקד שומר. על חנם צופה בה השומר.

פרק קכז, ב
שוא לכם. בעלי האומניות המשכימים ומאחרים למלאכתם ומתפרנסים בעצבון וביגיעה בלחם העצבים של טורח. כן יתן. הקב"ה פרנסה למי שמנדד שנת מעיניו בשביל לעסוק בתורה. לידידו שנא. למנדד מעיניו שינה.

פרק קכז, ג
הנה נחלת ה'. לאותו האיש. בנים. אלו התלמידים שהוא מעמיד שהם לו כבנים. שכר פרי הבטן. שכר פרי התורה שבלב שנאמר: (משלי כ"ב) כי נעים כי תשמרם בבטנך.

פרק קכז, ד
כחצים ביד גבור. להלחם בם את אויביו. כן בני הנעורים. התלמידים שאדם מעמיד מנעוריו.

פרק קכז, ה
אשרי הגבר אשר מלא את אשפתו. מאותם חצים, אשפה תיק החיצים שקורין קויברי"ן בלע"ז. לא יבושו כי ידברו את אויבים בשער. תלמידי חכמים שמנצחין זה את זה בהלכה ונראים כאויבים זה לזה (תוספות).