פרק טז, א
מכתם לדוד. אמרו רבותינו לדוד שהיה מך ותם שהיתה מכתו תמה שנולד מהול ואין שיטת המקרא נופל על המדרש כאן, יש מזמור שנאמר: בו לדוד מכתם, שם יש לפרש שיר זה לדוד שהיה מך ותם אבל כאן שנאמר: מכתם לדוד אין לפרשו כן. ואומר אני שהוא אחד מן שמות מיני נעימות הזמר וחלוק בנעימות השיר. דבר אחר: מכתם לדוד לשון עטרה כמו כתם שמשמע דבר זה היה רגיל לומר דוד שמרני אל כי חסיתי בך והיה לו כעטרה שנאמר: (לעיל ה) כ' כצנה רצון תעטרנו (סא"א).

פרק טז, ב
אמרת לה' אדני אתה וגו'. לכנסת ישראל אמר דוד יש עליך לומר לה' אדון אתה וידך על העליונה לכל הבא עלי. דבר אחר: אמרת לה' אדני אתה, לנפשו היה אומר וכן מצינו דוגמתו (שמו"ב יד) ותכל דוד ופתרונו ותכל נפש דוד, אף כאן אמרת נפשי לה' את נפשי יש עליך לומר כן להקב"ה (סא"א). טובתי בל עליך. טובות שאתה עושה לי לא עליך הם לגמלני כי לא בצדקתי אתה מטיב לי.

פרק טז, ג
לקדושים אשר בארץ המה. בשביל הקדושים אשר המה קבורים בארץ אשר התהלכו לפניך באמת. ואדירי כל חפצי בם. הם האדירים אשר כל חפצי בם וכל צרכי נעשים בשבילם.

פרק טז, ד
ירבו עצבותם וגו'. כל זה אמרי לה' ירבו עצבותם של כופרים בך המהירים וחרידים לעבודת כוכבים ומזלות, לשון אחר: מהרו לשון מוהר דואירנ"ט בלע"ז. בל אסיך נסכיהם מדם. אני לא אהיה כמותם לזרוק דם לעבודת כוכבים ולא אשא שם עכו"ם על שפתי.

פרק טז, ה
ה' מנת חלקי וכוסי. כל טובתי הימנו, לשון אחר: וכוסי וחשבוני כמו (שמות יב) תכוסו על השה וכן חברו מנחם. אתה תומיך גורלי. אתה הוא אשר הניחות ידי על החלק הטוב שנאמר: החיים והמות נתתי וגו' ובחרת בחיים (דברים ל) כאדם האוהב אחד מבניו ומניח ידו על החלק הטוב ואומר את זה בחר לך, תומיך השפלת ידי על הגורל לשון ימך המקרה (קהלת י) ישפל, כך הוא נדרש בספרי, וגם יש לפותרו לשון תמיכה למדרש האגדה כמו ויתמוך יד אביו וגו' (בראשית מח).

פרק טז, ו
חבלים נפלו לי בנעימים. כשנפל לי הגורל להיות בחלקך חבל נעים הוא זה אף עלי שפרה נחלה כזו.

פרק טז, ז
אברך את ה'. עד כאן ניבא דוד על כנסת ישראל שתאמר כן ועכשיו אומר ואני גם אני אברך את ה' אשר יעצני לבחור בחיים וללכת בדרכיו. אף לילות יסרוני כליותי. ליראה אותו ולאהבה ורבותינו פירשוהו על אברהם אבינו שלמד תורה מאליו עד שלא נתנה תורה, אף אנו צריכין לישב המקראות על סדרן.

פרק טז, ח
שויתי ה' לנגדי תמיד. בכל מעשי שמתי מוראו לנגד עיני ולמה כי מימיני הוא תמיד לעזרני לבל אמוט. דבר אחר: שויתי ה' לנגדי תמיד ספר תורה היה עמו לקרות בו כל ימי חייו וזה שאמר מימיני בל אמוט ע"ש התורה שנתנה בימינו שאני עוסק בה, ולפיכך בל אמוט (סא"א).

פרק טז, ט
לכן שמח לבי וגו'. לפי שאני בוטח כי לא תעזוב נפשי לשאול שהרי בעון עבירה גדולה שהיתה בידי בשרתני גם ה' העביר חטאתך (שמו"ב יב), קל וחומר שמעתה לא תעזבני לסור ממך.

פרק טז, יא
תודיעני ארח חיים. לשון עתיד הוא ואינו לשון תפלה. שבע שמחות. שמחה שאין לה קץ ותכלה היא השמחה של עתיד (סא"א). את פניך. שמחות אשר לפניך בכת הקרובה לך.