פרק ג, א
מזמור לדוד בברחו. הרבה דרשות דרשו בני אגדה בדבר ורבותינו אמרו משאמר לו הנביא (שמו"ב יא) הנני מקים עליך רעה מתוך ביתך, היה לבו סוער שמא עבד או ממזר יקום עלי שאינו מרחם עלי כיון שידע שבנו הוא שמח. ומדרש אגדה על שראה טכסיסו קיימת שהיו עבדיו והכרתי והפלתי שהם סנהדרין מחזיקים אדנותו עליהם, כשאמר להם (שם טו) קומו ונברחה מפני אבשלום מה כתיב שם כל אשר יבחר אדוני המלך הנה עבדיך וכשבא מחנים (שם יז) ושובי בן נחש ומכיר בן עמיאל וברזילי הגלעדי יצאו לקראתו וכלכלוהו שם.

פרק ג, ב
רבים קמים עלי. בני אדם גדולים בתורה גדולים בחכמה גדולים בעושר גדולים בקומה כגון שאול וילידי הרפה דואג ואחיתופל.

פרק ג, ג
אומרים לנפשי. על נפשי. אין ישועתה לו באלהים סלה. לפי שבא על אשת איש.

פרק ג, ו
אני שכבתי ואישנה. לבי אטום בדאגה ופחד. הקיצותי. מדאגתי כי בטחתי כי ה' יסמכני.

פרק ג, ז
שתו. לשון שאיה גאטירנ"ט בלע"ז ויש אומרים שתו כמו שמו, כמו (שמות י) למען שיתי אותותי.

פרק ג, ח
כי הכית את כל אויבי לחי. מכת בזיון היא, כמה דאת אמר: (איכה ג) יתן למכהו לחי, (מיכה ד) בשבט יכו על הלחי, ומדרש אגדה מכת הפה כמה דאת אמר: (שמו"ב יז) ויצו אל ביתו ויחנק. שני רשעים. גבורתם.

פרק ג, ט
לה' הישועה וגו'. עליו להושיע את עבדיו ואת עמו ועל עמו מוטל לברך ולהודות לו סלה.