פרק לח, א
מזמור לדוד להזכיר. לאומרו בשעת צרה להזכיר צרתם של ישראל לפני הקב"ה וכנגד כל ישראל אמרו.

פרק לח, ג
נחתו. נזרקו לשון נחת נופל בנטיית קשת ולפי שעל ידי דריכת הקשת נזרקים החצים כתיב נחתו בי וכן (שמות ט"ו) אריק חרבי היה לו לכתוב אריק תערי, אלא לפי שכשמוציאין חרב מתערה התער ריק ממנה לכך תולה הריקות בחרב וכן (לעיל י"ח) ונחתה קשת נחושה ואין הנו"ן שורש בתיבה, שאם היתה שורש היה לו לומר ננחתו בי אבל נו"ן של נחתו וכן של ותנחת אינה שורש ונופלת לפרקים כמו ונו"ן של נגף, נשך, נדר, נקם, כשמתפעל יאמר ניגף נישך נידר ניקם כמו ננגף ננשך ננדר ננקם שהדגש בא בתיבה במקום נו"ן, וכן עלה נדף (ויקרא כ"ז) , עיני נגרה (איכה ג') כמו ננדף ננגרה, כן יאמר נחתו כמו ננחתו וכן ונחתה קשת נחושה (שמו"ב כ"ה) כמו וננחתה שדרך החי"ת להתנהג כמנהג דגשות ברוב מקומות כגון כחש לו, וממשקל דגוש כמו דבר מגזרת וידבר כך כחש מגזרת ותכחש שרה (בראשית י"ח) ולא יאמר כיחש כאשר יאמר מן המברך ברך ולא יאמר בירך כאשר יאמר דיבר לפי שאין דגשות ניכר ברי"ש אבל בחי"ת ניכר דגשות. וכן (דברים ל"ב) שיחת כמו כיפר דיבר אף כאן יאמר נחתו כמו נגשו נתנו מגזרת נחת נתן נגש והנו"ן יסוד נופל לכנס דגש במקומה כשהוא מתפעל וכן (שמו"א ב') קשת גבורים חתים מגזרת נחת וחתת, כאשר יאמר מן נסב סבב מן נשם שמם ונשמו דרכיהם (ויקרא כ"ו) ושממו עליה (שם), וכן בלל נבל כי שם בלל ה' ונבלה שם שפתם (בראשית יא) כן יאמר נחת וחתת בלשון פעל. ותנחת עלי ידך. פירש לחציך נחתו בי וכן פתרונו מה דרך בקשת לירות החצים יד שלך היא נחתה בקשת להפיל עלי חצים ותנחת לשון ותרד ובזה הנו"ן שורש בתבה, וכן (לעיל י"ח) ונחתה קשת נחושה אין הנו"ן שורש בתיבה (סא"א).

פרק לח, ד
מתם. תמימות אינטרי"ן בלע"ז.

פרק לח, ה
יכבדו. כבדים.

פרק לח, ז
נעויתי. לשון אחזתו עוית, אישטורדישון בלע"ז.

פרק לח, ח
כסלי מלאו נקלה. במחשבתי אני קל בעיני עצמי.

פרק לח, ט
נפוגותי. נחלפתי לשון ויפג לבו (בראשית מ"ה) , מאין הפוגות (איכה ב').

פרק לח, י
כל תאותי. אתה יודע צרכי.

פרק לח, יא
סחרחר. מוקף יגון וזהו מתיבות הכפולות כמו (ויקרא י"ג) ירקרק אדמדמם סגלגל חמרמרו (איכה א').

פרק לח, יב
מנגד נגעי יעמדו. אותם נראין לי כאוהבים בשעת הנאתן וכשרואין שהנגע בא עלי אין עומדין לי בשעת דחקי אלא מנגדי יעמודו ואינם עוזרים לי. וקרובי. שמראים לי עצמם קרובים.

פרק לח, יג
וינקשו מבקשי. מוקשים לי. יהגו. יחשבו.

פרק לח, יד
ואני כחרש. ישראל שומעים חרפתם מן המחרפים ואינם משיבים ולמה כי לך הוחלתי שתגאלני ותושיעני מהם.

פרק לח, יז
כי אמרתי פן ישמחו לי. לכך אנו שותקים כי אומרים אנו בלבנו אם נשיבם עזות שמא יראו במפלתנו וישמחו לנו במוט רגלינו, ויגדילו עלינו לומר הלא הייתם מתפארים בתשועתכם.

פרק לח, יח
כי אני לצלע נכון. לכך אנו דואגים פן ישמחו לנו, לפי שמלומדים אנו במכות ומוכנים ומזומנים לשבר תמיד. ומכאובי נגדי. מזומן הוא לבא עלי תמיד.

פרק לח, יט
כי עוני אגיד. לבי מגיד לי את עוני ולפיכך אני דואג וירא מחטאתי, שלא יגרום לי צלע ומכאוב.

פרק לח, כ
חיים עצמו. מעצימים חיים בשלום ובטובה. ורבו. והגדילו שונאי על דברי שקר.

פרק לח, כא
תחת רדפי טוב. בשביל שאנחנו דבקים בהקב"ה ובמצותיו.