פרק לט, א
לידותון. שם אדם אחד מן המשוררים וגם כלי שיר היה שם ששמו ידותון. ומדרש אגדה על הדתות ועל הדינין והגזרות של צרה הנגזרות על ישראל.

פרק לט, ב
אמרתי אשמרה דרכי וגו'. אנחנו היה בלבנו לשמור את עצמנו על כל הצרות הבאות עלינו שלא נהרהר ונדבר קשה אחר מדת הדין אע"פ שהרשעים לנגדנו המצירים לנו. מחסום. כמו לא תחסום שור (דברים כ"ה) אמושלמנ"ט בלע"ז ונאלמתי דומיה ימים רבים וגם החשינו מטוב אפילו מדברי תורה מפני יראתם, ומתוך כך כאבנו נעכר ונבהל וכששתקנו חם לבנו בקרבנו ובהגיון לבנו בוער בנו כמו אש, והוא גורם לנו שאנו מדברים בלשוננו (בלחש סא"א) לפניך וזו היא שאנו מדברים הודיענו ה' קצינו עד מתי נהיה בצרה ונדע מתי נהיה אנחנו חדלים ממנה.

פרק לט, ו
הנה טפחות. מדודים הם ימי האדם כדבר הנמדד בטפחים כן ימי האדם קצובים. וחלדי. וזקנתנו כאין נגדך, חלד, לשון חלודה רדויי"ל בלע"ז. כל אדם נצב. כל אדם חי הבל הם חייו ומצבו.

פרק לט, ז
אך בצלם. בחושך, פירשו דונש לשון צלמות, ומנחם פירשו צלם ממש, כמו כי בצלם אלהים עשה את האדם (בראשית ט') , ולא יתכנו דבריו. אך הבל. הוא כל ההמיה ותאוה שלהם. יצבר. תבואה בשדה כל ימות הקציר. ולא ידע מי אספם. אינו יודע מי אספם לבית שמא לפני האסיף ימות.

פרק לט, ח
ועתה מה קויתי. מה היא השאלה אשר אני שואל ומייחל ממך אינו אלא שמפשעי הצילני.

פרק לט, ט
חרפת נבל. חרפת הנבל אל תשימני, הבא גם עליו נגעים ומכאובים שלא יוכל לומר לי אתם לוקים ואנו אין אנו לוקים, והתפלה הזאת גרמה להביא ייסורי חלאים על האומות של העכו"ם.

פרק לט, י
כי אתה עשית. שהבאת עלינו צרה מכל האומות.

פרק לט, יא
מתגרת ידך. ממורא מכותיך, תגרת לשון ויגר מואב (במדבר כ"ב), והתי"ו יסוד נופל בתיבה כמו תנובה תלונה תקומה תחנה כן פירש מנחם. ואני אומר שאין תגרת לשון מגור שהיה לו לומר תגורה כאשר יאמר מן וישב תשובה ויקם וירם וילן תקומה תרומה תלונה, כן אמר ויגר תגורה או מגורה כמו (ירמיה כ') מגור מסביב, מגורתם אביא להם (ישעיה ס"ו), הא למדת שאין תגרת אלא כמו למה תתגרה ברעה (דבהי"ב כ"ה) אל תתגרו בם (דברים ב'), שהפועל שלו גרה כמו קוה אוה צוה שפעולתם תקוה תאוה מצוה, כן יאמר מן גרה תגרת וכן פירושו ממכת ידך אשר אתה מגרה עלי אני כליתי.

פרק לט, יב
בתוכחות. הכתובות בתורה על עונינו שהעוינו לפניך ויסרתנו בהם. ותמס כעש חמודו. הרקבת בשרינו כבגד שאכלו עש. חמודו. בשרו שהוא חמדתו.

פרק לט, יד
השע ממני. הרף ידך מלהלקותי. ואבליגה. ואתחזקה.