פרק נג, א
על מחלת. שם כלי שיר. דבר אחר: על מחלתן של ישראל כשיחריב הבית וכבר אמר מזמור אחר דוגמת זה (לעיל יד) אמר נבל בלבו אין אלהים וגו', האחד על חרבן בית ראשון וזה על בית שני.

פרק נג, ב
אמר נבל בלבו. זה על טיטוס כשגידר את הפרוכת וחרבו מטפטף דם, אמר הרג את עצמו.

פרק נג, ד
כלו סג. לשון סיגים. אין גם אחד. מכל חייליו שימחה בידו.

פרק נג, ה
הלא. יש לידע לאוכלי עמי כמאכל לחם ואלהים לא קראו, שסופם שיפחדו שם פחד באחרית הימים.

פרק נג, ו
לא היה פחד. זה כפחד הראשון שאירע לבלשצר כי בגאולה זו פזר הקב"ה עצמות חונך החונים עליך ירושלים, כענין שנאמר: המק בשרו וגו' (זכריה י"ד) , וכן פתרו מנחם, ודונש פתר אותו כמו (משלי כ"ב) חנוך לנער על פי דרכו, וכף של חונך היא יסוד במלה ככ"ף של חנוך, (סא"א). הבישותה. אתה ה' את כל אויבי כי מאסתם.