פרק נו, א
יונת אלם רחוקים. על עצמו אמר שהיה רחוק מארץ ישראל אצל אכיש והיו אחיו של גלית מבקשים רשות מאכיש להרגו, שנאמר: הלא זה דוד מלך הארץ (שמו"א כ"ח) והוא היה ביניהם כיונה אלמת.

פרק נו, ב
שאפני. מצפים לבלעני גולושי"ר בלע"ז כמו שאפה רוח (ירמיה ב'). לחם. לשון מלחמה.

פרק נו, ג
מרום. הקב"ה שהוא יושב מרום.

פרק נו, ה
באלהים אהלל דברו. אף בשעה שהוא בא עמי במדת הדין, אהלל דברו ואבטח בו.

פרק נו, ו
כל היום דברי יעצבו. מעציבים אותי רודפי עד שכל דברי פי עצב וצעקה.

פרק נו, ז
יגורו יצפונו. המה אורבים ולנים במקום שהם מקוים שאני אלך שם ושומרים את עקבי טרצ"ש בלע"ז, לרגלני ולהוליך רודפי שם, כל זה היה מקובל על רשעי ישראל האורבים לו ומאימתם ברח אצל אכיש. יגורו. ילינו. יצפונו. יארובו. כאשר קוו נפשי. כשהם יודעים ומקווים לי דרך זו ילך.

פרק נו, ח
על און פלט למו. למצוא הצלה ועושר על דבר און ורשע, פלט כמו לפלט מצפים שכר מאת שאול על כך. באף עמים הורד. באפך הורד אומה זו שאני בתוכם מחכמתם וממחשבותם שאומרים להרגני.

פרק נו, ט
נודי ספרתה. אתה ידעת מנין המקומות שנדדתי לברוח. שימה דמעתי בנאדך. שים דמעתי בנאד שלך ותהא שמורה לפניך. הלא בספרתך. במנינך תתננה למנותה עם שאר צרותי, ומנחם חברו לשון ספר ממש.

פרק נו, יא
באלהים אהלל, בה' אהלל. על מדת הדין ועל מדת הרחמים אהלל.

פרק נו, יד
באור החיים. לשוב לארץ ישראל.